בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הנאשם ביום 19.09.2023.

הנאשם הורשע בהעדרו, בעבירה של נהיגה ללא מלווה. בגזר הדין הוטלו על הנאשם עונשי פסילה בפועל בת 3 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה מותנית וקנס.

הרקע העובדתי

דיון ההקראה נדחה לבקשת בא כוח הנאשם (עו"ד אבי מנצור). ביום 19.09.23, בא כוח שוחרר מייצוג הנאשם לבקשתו לאחר שנותק הקשר בינו לבין הנאשם והנאשם הורשע כאמור בהעדרו.

ביום 09.11.2023 - פנה הנאשם בעצמו בבקשה לחישוב תקופת הפסילה מיום 4.10.23. בבקשתו ציין כי שכח להתייצב לדיון וביום 4.10.23 הודיע לו שוטר כי נפסל ולכן ביקש לחשב פסילתו ממועד זה.

ביום 4.12.23 דחיתי בקשתו אך הוריתי כי הפסילה תמנה מיום הגשת הבקשה - 09.11.23.

ביום 22.01.24 עתר הנאשם בבקשה לביטול פסק הדין באמצעות ב"כ הנוכחי (עו"ד חאלד מנסור) וממנה עולה כי בשל אמצעי תיקון שהפעיל משרד הרישוי עותר הוא לביטול גזר דינו ותחת 3 חודשי פסילה בפועל - מבקש כי יוטלו 89 ימי פסילה בפועל.

המשיבה התנגדה לבקשה.

מצאתי לדחות הבקשה.

עולה מנימוקי בקשתו הראשונה של הנאשם כי עורך דינו הקודם הודיע לו על הדיון אך הוא "שכח" מקיומו. שכחה אינה עילה המצדיקה קבלת הבקשה.

טענות הגנה לעניין עבירת הנהיגה ללא מלווה לגופה לא נטענו בבקשה.

מגבלות שונות אותן הטיל משרד הרישוי על רישיון נהיגתו - אינן עולות כדי עיוות דין ואינן מצדיקות קבלת הבקשה. אי ידיעת הנאשם אודות משמעות פסילת רישיונו למשך 3 חודשים אינה מצדיקה ביטול פסק הדין.

גם העונשים אשר הוטלו על הנאשם בגזר הדין אינם חמורים, אלא הולמים את מתחם הענישה בנסיבות המקרה ואת פסילת המינימום הקבועה בחוק לצד העבירה בה הורשע (3 חודשים).

עוד יש ליתן הדעת לשיהוי בהגשת בקשה זו - 4 חודשים לאחר מתן גזר הדין. הנאשם ידע על גזר הדין אשר ניתן בהעדרו לכל הפחות ביום 4.10.23 ובהמשך אף עתר בבקשה לחישוב הפסילה ורק לקראת סיום תקופת הפסילה שהוטלה עתר בבקשה שלפני.

בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשפ"ד, 02 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.