בהמשך להחלטה מיום 17.1 הגישה הנאשמת תצהיר. לאחר בחינתו מצאתי כי התצהיר אינו מבסס עילה לביטול פסק הדין וזאת אף בלא קבלת תגובה.

הנאשמת מעלה טענה כללית כנגד אישור המסירה מבלי להסביר כלל מה היא טענתה.

אמירתה של הנאשמת כי לא נהגה ברכב אינה מפורטת, אינה נוקבת בשם הנהג, אינה מסבירה כיצתד היא יודעת לומר מי הוא שנהג ברכב ואף עומדת בסתירה לבקשתה המקורית שם טענה כי "אני היחידה בבית המחזיקה ברשיון נהיגה".

טענה כנגד חומרת העונש אינן מצדיקות ביטול פסק הדין, אלא הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית ופסק הדין יישאר על כנו.

תשומת לב הנאשמת לאמור בסיפא להחלטתי מיום 17.1 בדבר חובתה בהפקדת רשיון נהיגה.

לחילופין תשקול הנאשמת פנייה למאשימה לקבלת הסכמה, בין לביטול פסק הדין ודיון חוזר ובין להקלה בעונש.

ניתנה היום, כ' שבט תשפ"ד, 30 ינואר 2024.