1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 9.2.23 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגת רכב כאשר רישיון הרכב פקע בתאריך 3.6.19, עבירה מיום 1.1.23. במסגרת גזר הדין נגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה לתקופה של חמישה חודשים בפועל (תוך הפעלת פסילה מותנית) ופסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים למשך שנתיים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         הזמנה לדין עם תאריך הדיון נמסרה למבקש במעמד ביצוע העבירה והוא אישר קבלתה בחתימתו. לעניין זה, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה, כמו גם טעות משרדית של עורך דין, אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת וכלל רכיבי גזר הדין עומדים בעינם. מובהר למבקש כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במדור שירות לקהל בבית המשפט לאלתר, ואם אין בידיו רישיון נהיגה תקף, עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשפ"ד, 27 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.