1.     בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

2.     במסגרת בקשתה טוענת הנאשמת כי מעולם לא קיבלה זימון לדיון שהתקיים ביום 16.01.24, כי ייגרם לה נזק רב כתוצאה מהרשעתה וכי מי שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה הינו מר עאבד מוחמד (לא צורף תצהיר מטעמו), לבקשה מצרפת המבקשת את אישור המסירה שחזר בציון "לא נדרש".

3.     המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת לחזקת המסירה.

4.     לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובאישור המסירה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

5.     אישור המסירה שהוצג בפניי, כולל שאת שמה של הנאשמת, מענה, מספר הזהות שלו ואף ת"ד שלה (זיהוי חד ערכי). אישור המסירה האמור חזר בציון "לא נדרש" לרבות ציון שמו של עובד הדואר הרלבנטי, חתימתו ותאריך המסירה, משכך המדובר באישור מסירה כדין (ר' עפ"ת (חיפה), 48179-03-18 שניידר נ' מ"י (טרם פורסם), ולכל הפחות קמה חזקת המסירה הקבועה; ואין בטענות בעלמא שהעלתה הנאשמת כדי לסתור אותה.

6.     באשר לטענתה של הנאשמת בדבר כפירתה במיוחס לו וכי בנה נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, מבלי לצרף תצהיר מטעמו או ראיות לעניין, הינה טענה בעלמא, שנטענה ללא תימוכין. ר' לעניין זה דבריו של כב' הש' סלאמה הש' סלאמה בעפ"ת 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל (29.11.21):

"גם באשר לקביעה בדבר היעדר חשש לעיוות דין אין להתערב, שכן המערער אף לא העלה כל טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, וטענתו בדבר סיכויי הגנה גבוהים, הינה טענה בעלמא שאין לה על מה לסמוך.

בעניין זה ראוי לשוב ולהזכיר, כי אין די לעניין קיומו של חשש לעיוות דין, כי מי שעותר להארכת המועד להישפט, יכחיש את העבירה המיוחסת לו. על מי שטוען לקיומו של חשש כאמור להציג טעמים הנתמכים בראיות ממשיות ואשר טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו והשוו לגבי החשש לעיוות דין לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר; רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018))" (שם, פסקה 13).

7.     מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה לביטול הרשעתה של הנאשמת בהיעדר התייצבותה ואני דוחה את הבקשה, כך שפסק הדין יוותר על כנו.

8.     זכות ערעור כחוק.

9.     להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"ד, 17 מאי 2024, בהעדר הצדדים.