1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 5.12.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של הסעת ילד כשהוא אינו רתום כנדרש, ונגזר עליה קנס בסך 1,000 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

5.         הדיון נדחה לבקשת ב"כ, דאז, של המבקשת כאשר לטענת המבקשת הוא לא עדכן אותה ביחס למועד הדיון. באחריותה של המבקשת להתעדכן מול ב"כ ביחס להליכים המתנהלים בתיק ולהתייצב במועדים הקבועים. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה כמו גם טעות משרדית של עורך דין אינה מהווה סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         בנוסף, מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין נמסר לידי הנמען הרשום, המבקשת, בתאריך 13.12.22, ומכאן שהמבקשת גם לא הגישה הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק אלא בשיהוי של כשלושה חודשים.

7.         מעבר לכך, המבקשת לא הציגה טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקשת אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקשת עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' סיוון תשפ"ג, 25 מאי 2023, בהעדר הצדדים.