בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרה של הנאשמת ביום 13.6.24.

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, על אף היעדר תגובה מעם המאשימה.

גם אם אצא מתוך נקודת הנחה שאין בנמצא אישור מסירה (מאחר וזה שהוצג בפניי במחשב במועד הדיון לא הוצג שוב), אין בכך כדי לסייע לנאשמת.

עיון במסמכי התיק במערכת מלמד כי ביום 19.6.24 הגיש ב"כ הנאשמת ייפוי כוח לתיק ואף צפה בפסק הדין.

נוכח האמור, הגשת הבקשה רק בתאריך 23.11.23 חורגת מסד הזמנים הקבוע בסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982- 30 ימים מיום שנודע לנאשמת אודות פסק הדין. ר' לעניין זה עפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22):

"עוד אוסיף כי בנסיבות אלה, כאשר המערער לא מסר עובדות כהוויתן לגבי המצאת פסק הדין, הרי שאין מקום להתערב גם בהחלטת בית משפט קמא לפיה הבקשה לביטול פסק הדין המתבססת על מועד אישור המסירה, הוגשה שלא בסד הזמנים על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, ויש לדחותה".

גם טענת הנאשמת כי באותו היום לא השתמשה ברכב אינה מצדיקה הבקשה. קיומו של נהג נטען אחר אינה מצדיקה בקשות מעין אלה, קל וחומר כאשר הנאשמת מציינת כי היא אינה יודעת מי הנהג והדבר מצריך בירור מעמיק (ר' רע"פ 8427/17 אמנון סאלם (25.3.18)).

הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י"ד אדר א' תשפ"ד, 23 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.