1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 8.1.2024 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות של 154 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות של 80 קמ"ש, עבירה מיום 7.5.2022. במסגרת גזר הדין נגזרו על המבקש העונשים הבאים: פסילה בפועל לתקופה של 130 ימים, פסילה מותנית של 4 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 2,800 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

5.         המבקש טען כי לא התייצב לדיון עקב היעדר זימון וידיעה. טען שאף שישנו אישור מסירה הנושא ציון "לא נדרש", האישור לקוי. עוד נטען כי המבקש כופר באשמה ומבקש להסב הדו"ח לאחר. טען לשיהוי בהגשת כתב האישום שכן העבירה המיוחסת למבקש נאכפה ביום 7.5.2022 וכתב האישום הוגש ביום 14.7.2023.

6.         המשיבה התנגדה לבקשה והפנתה לאישור מסירה בעניין ההודעה על ביצוע העבירה מיום 29.6.22 וכן לאישור המסירה בעניין הזימון לדיון והתייחסה לעניין ההתיישנות הנטענת.

7.         משלוח הזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו הרשומה של המבקש וחזר בציון "לא נדרש" ביום 12.9.2023. על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, מדובר בהמצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, ומכאן שקמה חזקת המסירה. נוסף לכך, בניגוד לטענתו של המבקש האישור אינו חתום ע"י אחר. המבקש לא הוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.

8.         מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי הודעה על פסק הדין הודבקה לאחר הביקור השלישי במענו הרשום של המבקש ביום 29.1.2024, ומכאן שהמבקש גם לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

9.         מעבר לכך, לעניין טענת המבקש ל"שיהוי", מעיון בתיק האלקטרוני עולה שצורף אישור מסירה אודות משלוח הודעה על הדו"ח ביום 29.6.22, ובמסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק, לכתובתו הרשומה של המבקש וחזר בציון "לא נדרש". בנסיבות אלה יש לדחות טענות המבקש בעניין זה. הטענה כי אחר נהג ברכב, אינה מצדיקה קבלת הבקשה משלא הוגשה הבקשה במועד ואין בה משום "עיוות דין" המצדיק קבלת הבקשה (ראו לעניין זה רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ' מדינת ישראל (26.3.2014)). עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

10.       לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

11.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת. הפסילה תחל לא יאוחר מתאריך 9.5.2024 בשעה 09:00 אך תחושב כנגד הפקדה. הנאשם ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 9.5.2024.

12.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשפ"ד, 29 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.