בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ביום 29.4.23 ואישור מסירה תקין סרוק בתיק בית המשפט.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

טענת המבקש לפיה, התייצב כנדרש ותובע הודיע לו כי הוצא צו הבאה כנגדו (בדיון שקדם לתאריך בו נשפט בהעדרו) , רק מחזקת את העובדה כי המבקש ידע על הליך משפטי המתנהל כנגדו ולא עשה דבר מצידו כדי להתייצב כנדרש למשפטו.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

בפרשה זו כפר המבקש (בנימוקי בקשתו) כפירה כללית בעובדות כתב האישום וזאת מבלי להעלות טענות שיש בהן להצביע מהותית כי נגרם לו עיוות דין.

התנגדות המדינה לבקשה מנימוקיה מוצדקת לחלוטין בעיני.

אין בענישה שנגזרה משום חריגה ממתחם העונש הרלוונטי לעבירה שבוצעה בנסיבותיה.

המבקש ביצע עבירה חמורה, מסכנת חיים, ובנסיבות אלה ענישתו (שאינה כוללת באופן חריג רכיב של מאסר) היא מידתית ומאוזנת לעובדה כי לא נגזר רכיב של מאסר בהעדרו של הנאשם.

הבקשה אינה עומדת בתנאי המבחנים שנקבעו בפסיקה לצורך ביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אדר ב' תשפ"ד, 29 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.