1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 8.9.13 . הבקשה הוגשה ב 29.1.14.

המשיבה טרם השיבה על כן ניתנת החלטה אך על סמך המופיע בתיק.

המדובר בעבירה של נהיגה בשכרות.

על פי המופיע בתיק עסקינן בדו"ח אשר נמסר לידי הנהג והוא מהוה כתב אישום והזמנה לדין. לפיכך תמוה הטענה כי המבקש לא ידע על הדוח קודם לקבלת ההודעה על הקנס.

יתר על כן גזר הדין הומצא למבקש זה מכבר והא יודע על רכיבי הענישה לפחות מחודש אוקטובר, כפי שעולה מאישורי המסירה לתיק הן מיום 1.10.13 והן מיום 30.10.10 .

לפיכך חלף המועד להגשת הבקשה ( עיין הוראת סעיף 130 לחוק סדר הדין הפלילי).

הטענה שלכאורה המבקש לא נהג ברכב תמוהה בנסיבות, כללית ונטענה בעלמה ללא אסמכתאות לחיזוק שהרי המבקש קיבל את הדוח לידיו.

אין בטענה כשלעצמה ללא תימוכין להביא להסרת המחסום ולהנעת ההליך מחדש.

המבקש לא צרף את הדוח הנוסף שאוזכר בבקשה לכן גם לא ניתן לבדוק אם יש לו השלכה על כתב האישום שבפני.

2

בקשות פסק דין הוגבלו ע"י המחוקק בזמן משיקולי מדיניות וסופיות הדיון ( עיין: רע"פ 9142/01 ).

העונש שהושת הולם את העבירה , העבר התעבורתי והטיעונים שהיו בפני בית המשפט.

אם התוצאה לא נשאה חן בעיני המבקש היה עליו להגיש ערעור בתוך התקופה שנקבעה בחוק הנמנית מיום המצאת גזר הדין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.