בפני בקשה להורות כי הפסילה שהוטלה על המבקש- הנאשם בגזר הדין רוצתה במלואה.

ביום 24.10.21 נגזר דינו של המבקש, והוטלה עליו פסילה בת 9 חודשים, בניכוי חודשיים פסילה מנהלית שריצה. דהיינו, 7 חודשים.

במסגרת גזר הדין נקבע כי על המבקש להפקיד רישיונו לא יאוחר מיום 24.1.22.

טרם מועד תחילת הפסילה הגיש המבקש שתי בקשות לעיכוב ההפקדה. הבקשות והמועד להפקדה נקבע כ- 1.8.22.

כאמור, ביום 4.5.23 הוגשה בקשה דחופה להורות כי הסתיימה תקופת הפסילה, מהטעם שהמבקש ריצה את התקופה במלואה, מיום 1.8.22 ועד 1.2.23.

המשיבה התנגדה וביום 4.6.23 התקיים דיון.

מטעמו של המבקש התייצב מר זיגלבוים, מעסיקו, שהעיד כי המבקש ריצה את הפסילה, ובתקופה זו הועבר בעבודה לתפקיד אחר, שאינו דורש רישיון.

המבקש, הצהיר כי החזיר את הרכב ששימש אותו להתקנות לחברה, הפסיק לנהוג ומתוך בורות סבר שאין צורך בהפקדה.

לדברי הנאשם לא נהג מחודש אוגוסט.

המשיבה התנגדה לבקשה. לטעמה, מדובר בבקשה לחישוב פסילה, אשר בהתאם לפסה"ד בעניינו ג'אבר, אינה בסמכות בית המשפט. משכך, ביקשה להורות על דחיית הבקשה.

לאחר שקראתי הבקשה, על נספחיה ושמעתי הצדדים, מצאתי מקום לקבלה.

אכן, הסמכות לחישוב פסילה מסורה למשרד הרישוי. יחד עם זאת, הבקשה דנן אינה בקשה לחישוב פסילה.

למעשה, אין מדובר בחישוב פסילות בהתאם להפקדה, בדומה לעניינו של ג'אבר, שכן, המבקש לא הפקיד רישיונו במסגרת התיק העיקרי, אלא, על בית המשפט לקבוע כי הסתיימה הפסילה, כיוון שרוצתה בפועל, גם ללא ההפקדה.

שמעתי את מעסיקו של המבקש, מר זיגלבוים. דבריו אמינים עלי. המעסיק תיאר כיצד שונתה משרתו של המבקש, שלא נהג משך 7 חודשים, ועבד כמחסנאי. כמו כן, הצהיר כי הוא זה שהסיע את המבקש הלוך וחזור מביתו לעבודה משך התקופה.

נתתי אמון גם בדברי המבקש, שהצהיר כי לא נהג משך שבעה חודשים, ואת ההשלכות של דחיית הבקשה על חייו.

בנסיבות אלו, אני פוטרת את המבקש מהפקדה ומורה כי הפסילה רוצתה במלואה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשפ"ג, 08 יוני 2023, בהעדר הצדדים.