1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 29.1.2024 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של שימוש בטלפון, עסקינן בעבירה מיום 6.10.2022. במסגרת גזר הדין הוטל על המבקשת קנס בסך 1,500 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות המבקשת ותשובת המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         המבקשת טענה כי לא התייצבה לדיון מאחר שסברה שהדיון ידחה בעקבות שחרורו של בא כוחה, דאז, מייצוגה בתיק. כפי שעולה מהבקשה לשחרור מייצוג וכפי שגם פורט בפסק הדין, המבקשת הייתה מודעת למועד הדיון ואף לחובתה להתייצב לדיון והובהרו לה תוצאות אי התייצבותה לדיון אך היא לא התייצבה ולא התייצב מי מטעמה לדיון כנדרש.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין, וכך גם אם מדובר בטעות משרדית של עורך דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         מעבר לכך, המבקשת לא הציגה טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקשת, בשים לב לעברה התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקשת תשלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 6.6.2024.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשפ"ד, 03 מאי 2024, בהעדר הצדדים.