עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 01.08.2023 בהעדר התייצבות מטעם המבקש ועל יסוד הוכחת זימונו כדין. בגדרו של פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של פקיעת רישיון נהיגה (למעלה משנתיים) שנעברה ביום 11.07.2023 והוטלה עליו פסילה בפועלת בת 3 חודשים; פע"ת בן 2 חודשים למשך שנתיים; וקנס בסך של 1,500 ₪. הדו"ח נמסר למבקש במעמד ביצוע האכיפה.

בבקשה נטען כי המבקש מודה בעבירות ומבקש לבטל את פסק הדין על מנת לצרפו להליך אחר התלוי ועומד כנגד הנאשם.

לענין אי התיצבות הנאשם לדיון - נטען, כי הלה סבר מפי השוטר מבצע האכיפה כי המועד לו זומן הנו אחר מזה הרשום ע"ג ההזמנה לדין. לא צורף תצהיר לאימות הנטען.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הדו"ח נמסר כדין במעמד האכיפה.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כהאי לישנא: "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין..."

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לעניין אי ההתייצבות - המבקש זומן ליום 01.08.2023, הזימון נערך ונמסר לידיו במעמד ביצוע האכיפה ואינני מוצאת כל סיבה מוצדקת ודאי לא כזו הנתמכת באסמכתאות כמחויב, לאי התייצבותו לדין.

לעניין עיוות הדין - משהמבקש מודה בעבירות, אין חשש לעיוות הדין. מבוקשו של המבקש לצרף הליך זה להליך אחר אינו מהווה ביסוס לעיוות דין.

נוכח התצהיר הערוך כדין מיום 24.08.23, מזכירות תנפיק אישור הפקדה מיום 24.08.23.

בנסיבות, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשפ"ד, 10 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.