1.     לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 02.04.2024 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין.

2.     כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה ברכב בעודו בלתי מורשה לנהוג בסוג הרכב וכן נהיגה ללא ביטוח בתוקף, לפי סעיפים 10 (א) ו - 38 (1) לפקודת התעבורה ולפקודת ביטוח רכב מנועי, בהתאמה. המבקש נדון בהיעדרו לעונשי פסילה בפועל בת 6 חודשים, פסילה מותנית בת חודשיים למשך שנתיים וקנס כספי בסך 1,500 ₪.

3.     לטענת המבקש לא קיבל זימון לדיון והחתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. לראיה - צירף המבקש עותקים משני אישורי המסירה הקיימים בתיק ואשר סרוקים לנט המשפט, שניהם מעידים לכאורה על מסירה "לידי הנמען הרשום" אך החתימות שונות. עוד טען המבקש כי הוא כופר באשמה שכן לטענתו מורשה הוא לנהיגה ולא ביצע את המיוחס לו באישום. צילום רישיון נהיגה צורף.

4.     המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין, בהתבסס על אישור המסירה המפורט לעיל וכי אין בטיעוני המבקש כדי להצביע על עיוות דין או פגם בחזקת המסירה כדין.

5.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6.     על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

7.     אכן מעיון באישורי המסירה עולה שוני בין החתימות בעוד צוין כי שני האישורים נמסרו לנמען הרשום. בנסיבות אלה, סבורני כי נסתרת חזקת המסירה כדין. אף לענין ביסוס החשש לעיוות דין, סבורני כי יש ליתן בידי הנאשם את ההזדמנות לבסס טיעונו לפיו היה אכן מורשה לנהיגה ברכב נשוא האישום במועד האירוע.

8.     אשר על כן מורה על ביטול פסק הדין מיום 02.04.24.

9.     נקבע להקראה ליום 05.11.24 בשעה 11:30. הנאשם מוזהר בדבר חובת התיצבותו לדיון.

10.  ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.