1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

לנאשם נרשם דוח שעניינו נהיגה במהירות מופרזת. ההזמנה לדיון נשלחה למענו של הנאשם וחזרה בציון "לא נדרש". בעקבות זאת נשפט בנאשם בהיעדרו.

הנאשם טוען כי לא קיבל הודעה על הדיון ולגופו של עניין נהגה ברכב מי שתצהירה צורף כנספח לבקשה. הנאשם עצמו לא צירף תצהיר לתמוך בטענות אותן העלה במסגרת הבקשה.

דיון והכרעה

החלטתי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין.

הנאשם טוען כי לא קיבל את ההזמנה לדיון אך איננו מגבה טענה זו בתצהיר ערוך כדין מטעמו, בניגוד להלכה הפסוקה בעניין זה ( רע"פ 9142/01‏ איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793). מכאן שאין לתת כל משקל לטענות הנאשם בעניין אי קבלת ההזמנה על ידו. טעם נוסף לביטול פסק דין עשוי להיות החשש כי הותרת פסק הדין נגד הנאשם תסב לו עיוות דין. גם בעניין זה לא תמך הנאשם טענתו בתצהיר אך הוא צירף תצהיר של מי שנהגה לטענתו ברכב בעת העבירה. על יסוד תשתית זו אני סבור כי קיים חשש לכך שהותרת פסק הדין נגד הנאשם תגרום לעיוות דין ומכאן שקיימת הצדקה לבטל את פסק הדין.

2

אני מבטל את פסק הדין וקובע את התיק להקראה ליום 2.1.18 שעה 08.30. לדיון ההקראה יתייצבו הנאשם וכן הנהגת שנהגה ברכב בעת העבירה וזאת לצורך הסבת הדוח.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.