1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 07.05.23 (להלן:"פסק הדין").

2.      במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של חציית קו הפרדה רצוף ונגזר עליו קנס בסך 750 ₪.

3.      המבקש טען כי לא קיבל זימון לדיון ולא ידע על מועד הדיון ולכן לא התייצב לדיון כנדרש, על אף שהוא עצמו הגיש בקשה להישפט וחיכה לטענתו בקוצר רוח למועד הדיון.

עוד טוען הוא כי מבירור עם עובד הדואר עולה כי יכול והיתה טעות ודבר הדואר הונח בתא דואר שלא שייך למבקש בשל בני משפחה עם שם זהה לשמו של המבקש. לטענתו, קיימים סרטונים ותמונות המוכיחים את חפותו ואלה יימסרו במעמד הדיון בבית ה משפט. בנוסף, טוען הוא כי יש לתת עדיפות לזכות הגישה לערכאות ולאפשר למבקש את יומו בבית המשפט, לשם הוכחת חפותו ומניעת עיוות דין.

4.      ב"כ המשיבה טוענת כי המבקש זומן כדין ומדגישה כי בית המשפט פסק את דינו של המבקש לאחר בחינת אישור המסירה. בנוסף, טענה ב"כ המשיבה כי המבקש לא הציג טעם סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, לא הוכיח כי הרשעתו מהווה עיוות דין ולא הציג טעם המצדיק את קבלת הבקשה ומשכך מבקשת היא לדחותה על הסף.

5.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

6.      לפי ס' 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ר' לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים ביום 28.11.2013).

7.      בענייננו, המבקש לא הפריך את "חזקת המסירה" ולא עמד בנטל ההוכחה הנדרש בכדי לשכנע כי לא קיבל את הדואר מסיבות שאינן תלויות בו ומשכך, לא מצאתי סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

8.      מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ביום 27.12.22 נמסר למבקש זימון לדיון ביום 07.05.23, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 14.12.22 ומשכך, הוזמן המבקש כדין לדיון ויכול היה להגיע לדיון ולהציג טענותיו לשם הוכחת חפותו, אילו היה חפץ בכך.

המבקש לא הציג נימוק מספק לעניין אי התייצבותו לדיון ובטענתו כי לא קיבל את הזימון, אין ממש.

טענתו כי בירר מול עובד הדואר ויכול והדיון נמסר לתא דואר שגוי, אין בה בכדי להצדיק קבלת בקשתו ואף אינה מגובה באסמכתא.

9.      מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ואף לא פירט כיצד הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. לא די בצליין כי המסמכים או תמונות יוגשו בדיון אלא היה מקום לצרף את כל הראיות המלמדות על טענות ההגנה.

נוסף לכך, העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה.

10.  לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

11.  בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

12.  המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ג, 07 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.