הנאשם מבקש כי הפסילה שהוטלה עליו בתיק זה תחושב מיום 5.5.21 אז לטענתו חתם על תצהיר בפני עורך דינו הקודם אך זה לא הגישו לבית המשפט.

דין הבקשה להידחות על אף היעדר תגובה מטעם המאשימה.

בהתאם להלכת ג'אבר (בש"פ 9075/12 ור' לאחרונה ע"פ 7323/19 אבו שריפה [26.2.20]), הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט, כך שבקשת המבקש מבית המשפט לחישוב הפסילה מיום 5.5.21 דינה להידחות; ולו מטעם זה בלבד.

בנוסף, בהתאם לקבוע בפקודה ובתקנות על הנאשם היה להפקיד את רישיונו בתיק זה וכך אף הובהר בפירוש בגזר הדין מיום 14.9.16.

בנוסף, המבקש לא הציג את עמדת בא-כוחו הקודם ואף לא עותק מהתצמהיר שלכאורה חתם עליו בשנת 2021. זאת ועוד, עיון בייפוי הכוח שהוגש ביום 6.5.21 מלמד כי צורפה אליו תמונה של רישיון הנהיגה של הנאשם, שהוצא ביום 14.3.21 והיה בתוקף עד ליום 10.3.2031, משמע במועד הנטען היה בידיו של הנאשם רישון נהיג בפועל ולכן היתה עליו חובה להפקיד את הרישיון עצמו ולא תצהיר; וזאת לא עשה.

לאור כלל המפורט לעיל, הבקשה נדחית.

בתאם לתצהיר ולהחלטה מיום 14.6.23, ההפקדה תיחשב ממועד זה. חישוב הפסילה ייעשה על ידי רשות הרישוי, לה הסמכות בעניין וזאת על פי הכללים הקבועים בחוק ובמצטבר לכל פסילה אחרת, אם קיימת.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשפ"ג, 12 יולי 2023, בהעדר הצדדים.