1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש ביום 03.07.13. במסגרת פסק הדין הטלתי על המבקש קנס בסך 1000 ₪, פסילה בפועל של 3 חודשים ופסילה על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים. וזאת בגין עבירה של שימוש ברכב שחל עליו איסור שימוש , לפי תקנה 308 (ד) לתקנות התעבורה.

לטענת המבקש, לא ידע על הדיון שנקבע לו וזכור לו שקיבל קנס ולא הזמנה לדין. עוד ציין כי במועד ביצוע העבירה הרכב לא היה בבעלותו ונודע לו על הפסילה רק לאחרונה, כאשר ביקש לחדש את רשיונו במשרד הרישוי. כמו כן, הוסיף כי אין לו עבר תעבורתי והוא מבקש להשמיע את טענותיו בנוגע לעבירה המיוחסת לו - בבית המשפט.

ב"כ המשיבה הביע התנגדותו לבקשה, מהטעם שהמבקש קיבל את ההזמנה לדיון ביד ואף חתם עליה. כמו כן, פסה"ד הפך חלוט היות שניתן לפני 4 שנים.

2

לאחר עיון בבקשה ונימוקיה, החלטתי לדחות את הבקשה מהטעם שהמבקש קיבל את ההזמנה לדיון ביד ואף חתם עליה, טענתו לפיה, חשב כי מדובר בקנס אינה מוצדקת ואינה מהווה עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר היות שאם היה קורא את הדו"ח לעומק היה מבחין כי מדובר בהזמנה לדין ולא הודעת קנס. יתרה מזאת, גזר הדין ניתן בשנת 2013 ולא ברור לי מדוע חיכה המבקש 4 שנים עד להגשת בקשה זו.

עוד לציין כי פסה"ד הומצא לו בסמוך לאחר שנידון בהעדר והיתה לו הזכות להגיש בקשת ביטול תוך 30 יום ולא כעבור 4 שנים.

לא מיותר להוסיף כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ו/או כל ראייה אחרת.

יש גם לכבד את עיקרון סופיות הדיון והחובה לעמוד במנין ימים הקבוע בחוק.

לסיכום הבקשה נידחית.

מזכירות בית המשפט תשלח תוכן החלטה זו.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ז, 30 יולי 2017, בהעדר הצדדים.