1

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין המבקש לא התייצב לדיון, ואין בתיק בית המשפט כל בקשת דחיה. יתרה מכך, האישור הרפואי של אשת הנאשם שנשלח לבית המשפט יחד עם הבקשה לביטול פסק הדין, נושא תאריך של יומיים לאחר מועד הדיון שבו נשפט הנאשם, בכל הכבוד איני מקבל האישור הרטרואקטיבי, ואיני מקבל טענת הנאשם לאי התייצבותו לדיון.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר, ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא וזאת גם אם הנאשם טען בבקשה שהינו כופר באשמתו וראה לנושא אף רע"פ 8333/09.

2

ולאחרונה גם רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל, לעניין עיוות דין וכן שימוש באישורים רפואיים רטראקטיבים.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.