1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.
 

בפרשה שבפני טוען המבקש כי זומן ליום 18.1.18 ואף הציג עותק הזימון שלכאורה קיבל כתמיכה לטענתו.

בתיק בית המשפט סרוק העתק הזימון שהציג המבקש ובו רשום במפורש תאריך 15.1.18.

התבוננות בעותק שהציג המבקש מראה כי תאריך הדיון תוקן בכתב יד על ידי גורם שזהותו אינה ידועה לבית המשפט אך עובדתית לבית המשפט הוגש כתב אישום ללא כל תיקון מה שמראה לכאורה כי התיקון לא בוצע על ידי גורם משטרתי, שכן תיקון בזירת האירוע היה בהכרח עובר גם להעתק שהוגש לתיק בית המשפט (המדובר בהעתק כימי מתוך פנקס דוחות ידני אותו אחז השוטר).

על פניו בתיק בית המשפט ראיות לפיהן זומן המבקש ליום 15.1.18, ולא מצאתי במסמך המתוקן שהוגש משום ראייה התומכת בטענה כי הזימון היה ליום 18.1.18.

גם אם אצא מנקודת הנחה כי המדובר במבקש המתנהל בתום לב, הרי שתוכן הבקשה אינו מגלה כל עיוות דין שלכאורה נגרם למבקש מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה כל טענה המראה כי העבירות המיוחסות למבקש לא בוצעו על ידו או כי נגרם לו עיוות דין מרף ענישתו (שאינה חורגת ממתחם העונש הנוהג לעבירות שבוצעו).

משכך, לא מצאתי כי מי מהתנאים הקבועים בחוק ובפסיקה לביטול פסק הדין התקיימו בפרשה דנן.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ח, 07 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.