הכרעת דין

רקע

כנגד הנאשם שבפני הוגש כתב אישום בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית ברכב שהיה בתנועה וזאת בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961, (להלן: "תקנות התעבורה").

בהתאם לעובדות כתב האישום, נעברה העבירה ביום 3.10.21, בשעה 12.05, בק"מ 122.8 בכביש 4 מצפון בעת שהנאשם נהג ברכב מסוג פורד.

במסגרת פרשת התביעה העידו רס"ל אפריים אלקבץ (להלן: ע"ת 1) ורס"מ דניאל לוי (להלן: ע"ת 2). במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם. הצדדים הציגו את סיכומיהם בע"פ.

לאחר שמיעת סיכומי הצדדים ולאור העובדה שמדובר בנאשם שאינו מכיר את הפרוצדורה הנוהגת בבית המשפט, אפשרתי לו להגיש צילומים של הרכב נשוא העבירה לכאורה. לאחר הגשת הצילומים התקיימה ישיבה נוספת שהוקדשה לחקירתו הנגדית של הנאשם ולהשלמת סיכומים ביחס לצילומים והתיק נדחה לישיבת מתן הכרעת דין להיום.

יצוין כי בתחילת ישיבת ההוכחות, מסר הנאשם שאינו שומע טוב ולכן נערך הדיון כשכל הנוכחים מקפידים לדבר בקול רם וברור ומדי פעם נשאל הנאשם האם הוא מבין. גם במסגרת הדיון השני, נשאל הנאשם מספר פעמים האם הוא שומע היטב את הנעשה.

חקירות העדים וסיכומי הצדדים

במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים ביום 12.9.22, במהלך חקירתו הראשית של ע"ת 1, הוגשו באמצעותו דו"ח נסיבות, מיום 3.10.21 שערך וכן שכתוב שערך ביחס לנסיבות המקרה. הדו"ח והשכתוב סומנו ת/1 ו - ת/2 בהתאמה.

במסגרת חקירתו הראשית, התייחס ע"ת 1 לדברי הנאשם שנרשמו ב-ת/1 לפיהם לא הייתה לע"ת 1 אפשרות לראות אותו וציין כי ניידת המשטרה בה נסע, נסעה מימין לרכב הנאשם ובמבט שמאלה הבחין בנאשם אוחז בטלפון.

במסגרת חקירתו הנגדית, חידד ע"ת 1 כי הניידת נסעה על השול, ציין כי לא נשא מצלמת גוף מאחר והוא מתנדב בעוד שהמצלמות מועמדות לרשות שוטרים שכירים בלבד וכן כי אם לא היה בטוח שהנאשם עבר את העבירה שיוחסה לו, היה נמנע מרישום הדו"ח.

לשאלת בית המשפט, ציין ע"ת 1 כי אינו זוכר כיצד נראו חלונות רכבו של הנאשם, אך ישנה עבירה נפרדת של נהיגה עם חלונות כהים בחלק הקדמי של הרכב, בגינה ניתנים לעיתים דו"חות.

במסגרת חקירתו הראשית של ע"ת 2, הוגש באמצעותו מזכר שהכין ביום 3.10.21, אשר סומן ת/3. ע"ת 2 הקריא את נסיבות המקרה מתוך ת/3 ולשאלת התובעת ביחס לטענות הנאשם שחלונות רכבו הכהים מנעו את ראייתו, ענה ע"ת 2 "אם אני רשמתי שראיתי אותו מחזיק טל' נייד ביד ימין זאת אומרת ששום דבר לא הסתיר, אם הייתי רושם את הדו"ח הייתי רושם יותר מפורט, אני נהגתי ולכן רשמתי את הדברים שרשמתי".

בחקירתו הראשית אמר הנאשם כי לו היה מדבר בטלפון, היה לוקח על כך אחריות ויתכן שביצע תנועה עם היד שבלבלה את עדי התביעה. כן מסר כי החלון של הבגאז' והחלונות האחוריים מושחרים והקדמיים מוצלים ומטושטשים כך שאם יש שמש על החלון, לא ניתן לראות דבר.

בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על אמירתו לפיה אחד מעדי התביעה התבלבל "והשני אחריו".

בסיכומיה טענה התובעת כי שני עדי התביעה העידו שראו את הנאשם מחזיק בידו הימנית טלפון נייד וכפי שעולה מת/3 נסעה הניידת חלון מול חלון במקביל לרכב הנאשם כשדרך חלונות הרכב נצפה הטלפון הנייד. ב"כ המאשימה, הפנתה למהימנות עדותיהם של עדי התביעה.

הנאשם בסיכומיו חזר על טיעוניו מחקירתו וציין כי לא המציא צילומים של הרכב הרלוונטי מאחר ולא חשב שיגיע להליך הנוכחי. כן מסר שמדובר ברכב מושכר.

בישיבה נוספת שנערכה ביום 31.10.22, הגיש הנאשם תמונות של הרכב בו נעברה העבירה לכאורה ושצולמו סמוך למועד האירוע. התמונות סומנו נ/1-נ/7 בהתאמה.

בחקירתו, מסר הנאשם כי מקור התמונות משמאי הרכב והן צולמו לפני התרחשות האירוע נשוא כתב האישום. לשאלות התובעת, לאחר שסימנה 2 נקודות על גבי התמונה שסומנה ב - נ/1 ציין הנאשם כי נקודה 1, מצביעה על מושב הנוסע ואת נקודה 2 ניתן לראות "אם אני מתמקד בתמונה עם מיקרוסקופ ולא תוך כדי נסיעה". בתגובה לדברי ב"כ המאשימה לפיהן מ - נ/1 ניתן לראות את פנים הרכב בבירור, ענה הנאשם שהדבר אינו נכון, וודאי במהלך נסיעה כשהחלון סגור.

בהשלמת סיכומיה, טענה ב"כ המאשימה כי מהתמונות שהציג הנאשם, עולה שניתן לראות בבירור את הנמצא ברכב, גם כאשר החלון סגור. כן ציינה כי טענת הנאשם לפיה לא ניתן לראות ביצוע עבירה כשיש שמש על החלון, היא טענה כבושה שלא נטענה קודם לכן, עדי התביעה לא נחקרו לגביה ואף לא ציינו שהיה סינוור או שמש על החלון.

בהשלמת סיכומיו סבר הנאשם כי תוך כדי נסיעה כשיש תנועה ושמש על החלון לא ניתן לראות דבר. לטענתו, בעוד שמשמשה הקדמית שקופה לגמרי, דרך השמשה שליד הנהג קשה להבחין.

המוצגים שהוגשו על ידי הצדדים

עיון בת/2, מעלה כי ע"ת 1 ציין בו "חלונות הרכב היו סגורים ובהירים עם ראות טובה. מזג האוויר מעונן קלות". על גבי ת/2 לא נרשם תאריך עריכתו ובסופו צוינו הראות הטובה ומזג האוויר המעונן קלות.

עיון בצילומים שצורפו על ידי הנאשם ומהם ניתן לראות את החלונות שליד המושבים הקדמיים (נ/1, נ/2, נ/6 ו-נ/7) מלמדים להבנתי שהחלונות האמורים אומנם מוצלים, אך ניתן לראות דרכם את המתרחש במושבים הקדמיים ובכלל זה במושב הנהג. הצילומים צולמו אומנם כשהרכב בעמידה ולא בתנועה, אך דומני שזיהוי המתרחש במושב הנהג אפשרי גם במצב של נסיעה בסמוך לרכב, עליה מסרו עדי התביעה מבלי שהדבר נסתר על ידי הנאשם. זאת וודאי במקרה בו היה ע"ת מרוכז במבטו כלפי הרכב.

ניתוח ומסקנות

מכל האמור מעלה, דומני שלחובת הנאשם עומדות קוהרנטיות עדויות עדי התביעה והדברים שרשמו במסגרת ת/1 - ת/3. עיון בתמונות שהציג הנאשם, אינו מוכיח להבנתי את טענתו באשר לחלונות הרכב ועולה מהם שניתן להבחין מהצד במתרחש במושב הנהג.

טענת הנאשם לפיה השתקף על החלון אור השמש באופן שמנע את ראיית פנים הרכב, עומדת בסתירה לאמור במסגרת ת/1 ות/2 בנוגע למזג האוויר ששרר בעת האירוע ולראות הטובה.

לזכותו של הנהג עומדת עדותו ושכנועו הפנימי בחפותו.

מניתוח כלל נסיבות המקרה עולה שקיימת לדעתי עדיפות מכרעת לעדויות עדי התביעה, המגובות בצילומים שהגיש הנאשם, על פני עדותו היחידה של הנאשם, עוצמתית מבחינת הלהט הפנימי שלה ככל שתהא.

אין בכך בכדי להטיל דופי כלשהוא בנאשם שדומה כאמור כי פעל מתוך שכנוע עצמי ובתום לב, אולם הראיות האובייקטיביות מכריעות את הכף לרעתו.

אשר על כן, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום של נהיגה ברכב הנמצא בתנועה, תוך אחיזה או שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד להוראות תקנה 28(ב)(1) לתקנות התעבורה.

זכות ערעור כדין.

ניתנה היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, במעמד הצדדים