1

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 5.10.17, הזמנה לדין וכתב אישום, בגין עבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה ונהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה (להלן - הדו"ח).

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו וטען: "לא עשיתי את הדברים האלה. נהגתי במקום אבל לא נסעתי נגד כיוון התנועה ולא עברתי באדום".

2

ביום 14.1.18, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד סנ"צ מאיר נמיר, עורך הדו"ח והוגשו הדו"ח, שסומן ת/1 ודו"ח עיכוב, שסומן ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 5.10.17, בסמוך לשעה 17:05,נהג הנאשם באופנוע ברמת גן, ברחוב ז'בוטינסקי, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם במקום, כאשר הוא עוקף מימין טור של כלי רכב, שהמתינו כי האור ברמזור יתחלף לירוק ונכנס לצומת, בניגוד לאור האדום שדלק ברמזור. העד החל בנסיעה אחרי הנאשם לעבר צומת הרחובות ז'בוטינסקי- בן גוריון, שם הבחין כי הנאשם שוב אינו מציית לאור האדום ברמזור, תוך שהוא גורם לכלי רכב, שנסעו ברחוב בן גוריון, לסטות מנתיב נסיעתם. הנאשם המשיך בנסיעה עד לבניין 149, שם עלה על המדרכה ועצר רת רכבו בסמוך לבית עסק במקום. העד ניגש אל הנאשם וביקש ממנו להזדהות, הנאשם ביקש כי העד יציג בפניו תעודת מינוי, שכן לא היה במדים, אך סירב לבקשת העד להתלוות אליו אל הרכב המשטרתי, על מנת שיוכל להציג בפניו תעודה כאמור. מחשש, שהנאשם יעזוב את המקום, נטל העד את מפתות האופנוע ולבסוף, הציג בפני הנאשם צילום של תעודת המינוי, ששלחה לו מהרכב בת זוגו.

העד תיעד את דברי הנאשם, שכללו ניבולי הפה וגידופים, ללא התייחסות עניינית לעבירות.

על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך לא עבר את הצומת הראשון באור אדום, אלא באור ירוק-כתום ואת הצומת השני, עבר באור ירוק ולא בניגוד לכיוון התנועה, שפי שציין העד. לטענתו, העד איים עליו, דחף אותו, לא הציג תעודת מינוי ולכן, ניבל את פיו. בחקירתו הנגדית, טען כי הגיע לצומת הראשון במהירות של 40 קמ"ש ולכן, העדיף להמשיך בנסיעה. הנאשם אישר כי העד אמר לו כי עבר רמזורים באדום, בטרם ביקש ממנו להציג רישיונותיו. הנאשם טען כי יש לו סרטונים של דין ודברים שהיה לו עם העד, אך כיוון שאינם נוגעים לעבירות עצמן והוא מתועד כשהוא מנבל את פיו, העדיף שלא להציגם בבית המשפט. הנאשם עוד הוסיף, כי מאז שהיה עצור על תקיפות שוטרים והתברר שזה סתם, הוא מצלם כל אחד שפונה אליו, גם אם הוא חושב שמדובר באזרח.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

3

1.      עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירות - מיקומו בצומת, כיוון נסיעת הנאשם, האופן בו עקף את טור כלי הרכב ונכס לצומת הראשון וכן, את אפון נהיגתו בהמשך וכניסתו לצומת השני, בניגוד לאור האדום, תוך שהוא גורם לכלי רכב, שנכנסו לצומת, לסטות מנתיב נסיעתם. העד, שהזדמן למקום ולכן, לא היה לבוש במדים, הקדיש מזמנו לנסיעה אחרי הנאשם, נוכח אופן הנהיגה לעיל, לעצירתו ולרישום הדו"ח.

2.      עדותו של עד התביעה הייתה עניינית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן הנאשם, למרות הסברים חוזרים ונשנים של בית המשפט, מיעט בשאלות בחקירתו הנגדית של העד.

3.      גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין וזאת בלשון המעטה. הנאשם בחר שלא להציג תגובה עניינית לדברי העד, לפיהם, לא ציית לשני רמזורים, אלא להתעמת איתו, לנבל את פיו ולגדף את העד. טענת הנאשם, לפיה נכנס לצומת הראשון באור ירוק-כתום, אינה הגיונית, שכן רמזורים אינם דולקים באור ירוק- כתום במקביל והדבר מצוי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט לתעבורה.

4.      עוד טען הנאשם, כי הגיע לצומת במהירות של 40 קמ"ש ולכן, לא יכול היה לעצור. העד מצדו, ציין כי היה טור של כלי רכב שהמתין ברמזור והוא היה הרכב השלישי בטור. היעלה על הדעת כי הנאשם יבחין בטור כלי רכב עומד ויגיע לצומת במהירות של 40 קמ"ש, מבלי להאט מהירות נסיעתו ולהתאימה לתנאי הדרך ולכך שהוא מתקרב לצומת? אם כך נהג, הרי שיש בכך משום הודיה כי נהג בקלות ראש, כמיוחס לו בכתב האישום.

5.      הנאשם לא חקר את העד לגבי מצב התנועה במקום ולא סתר או ניסה לסתור, את גרסת התביעה, לפיה, היה במקום טור של כלי רכב שהמתינו להתחלפות האור ברמזור.

6.      הנאשם התעקש לטעון כי לא נסע כנגד כיוון הנסיעה המותר, כאשר אין בנסיבות הדו"ח, כל התייחסות שכך עשה. יתרה מזו, העד ציין מפורשות, כי הנאשם נסע "עם כיוון הנסיעה".

7.      לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירות, כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

4

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ח, 14 פברואר 2018, במעמד הצדדים