1

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בהליך תעבורתי לאחר שזה ביקש להישפט.

המבקש שלח לבית המשפט טיעונים לעונש בכתב (אפשרות הניתנת לנאשמים בתיקי תעבורה כדי לחסוך מהם את חובת ההתייצבות בבית המשפט).

נוכח הטיעונים לעונש ששלח המבקש בכתב, ניתנה החלטתי ביום 5.2.18 לפיה טיעונים אלה יילקחו בחשבון ביום הדיון בפני תובע וכי הנאשם פטור מחובת התייצבות נוכח הטיעונים בכתב אשר שלח.

הבהרתי כי גזה"ד יישלח לנאשם באמצעות הדואר.

לאחר החלטתי הראשונה, שלח הנאשם ביום 13.2.18 בקשה נוספת לבית המשפט בה ביקש לקיים דיון "ראשוני" בבאר-שבע מאחר והוא מתגורר בבאר-שבע.

בקשה זו של הנאשם נדחתה והובהר בהחלטה שלי מיום 18.2.18 כי ככל שהנאשם כופר בביצוע העבירה עליו להתייצב בהתאם לחוק ולהשיב לאישום באילת.

2

ביום 21.2.18, בחר הנאשם שלא להתייצב לדיון בעניינו ולכן גם נשפט בהעדרו בהתאם לקבוע בחוק.

לא מצאתי כי נגרם כל עיוות דין לנאשם.

הנאשם בבקשתו המקורית (סעיף 3) הודה למעשה בביצוע העבירה.

הנאשם בחר למרות החלטתי המפורשת מיום 18.2.18 שלא להתייצב למשפטו.

על הנאשם נגזר הקנס המינימאלי הקבוע בחוק ביחס לעבירה אשר בוצעה.

אין כל הצדקה לביטול או שינוי גזר הדין או הכרעת הדין.

הבקשה נדחית.

לנאשם הזכות להגיש ערעור ביחס להפסק הדין שניתן לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ח, 10 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.