1

בפני בקשה לביטול כתב אישום בשל טענה מקדמית של קיומה של הרשעה קודמת וזאת לפי סעיף 149 (5) וסעיף 5 לחסד"פ.

טיעוני המבקש

1.         כנגד המבקש/הנאשם הוגש בתיק זה כתב אישום המייחס לו כי ביום 31.12.11 בסמוך לשעה 03.55 נהג ברכב מס' רישוי 9530861, ברחוב דקלה באור יהודה בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת בדיקת נשיפה, בניגוד לסעיף 62 (3), סעיף 64 ד(א) ו - 64 ב לפקודת התעבורה.

2.         לטענת המבקש, בגין האירוע נשוא תיק זה הוגש כבר כתב אישום בביהמ"ש השלום בת"א, בת.א 22742-7-12 בו הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן.

            כתב אישום זה ייחס למבקש כי בתאריך 31.12.11 בשעה 03.55 או בסמוך לכך נהג המבקש רכב מס' רישוי 9530861 ונסע באור יהודה, ברחוב דקלה מצפון לדרום ובסמוך לצומת עם רחוב חטיבת אלכסנדרוני, ונדרש על ידי השוטרים לעצור לבדיקה.

הנאשם לא ציית להוראות השוטרים, ירד מהרכב, והחל לברוח, לאחר מרדף, נתפש המשיב עוכב והובל למשטרת מסובים, המבקש שהיה בגילופין העליב שוטר כשקרא לעברו "אתה גנב נכנס אלי הביתה וגונב לי דברים".

בתיק זה הורשע המבקש בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין ובהעלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

2

3.         לטענת המבקש/נאשם קיימת חפיפה ברורה ומלאה של האירועים נשוא כתבי האישום. מדובר באותו אירוע נהיגה, באותו מועד ובאותה התנהגות ממנה נבעו כל העבירות בהן הורשע בת.פ 22742-07-12 ואשר הוא מואשם בתיק זה. המדובר באותו מעשה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 5 וסעיף 149 (5) לחסד"פ (כבר הרשעתי) וכן עומדת לו ההגנה מכח טענת "סיכון כפול" - הנשענת על סכנת הרשעה לה נחשף המבקש/נאשם בהליך קודם ולכן אין להגיש נגדו אישום נוסף בגין אותה עבירה.

טיעוני המשיבה - מאשימה

4.         אין המדובר באותו מעשה.

כתבי האישום מייחסים למבקש/נאשם מעשים שונים אשר כל אחד מהם מקים נגדו כתב אישום שונה.

דיון והכרעה

5.         סעיף 5 לחסד"פ קובע לעיניננו לאמור:

"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו"

סעיף 149 (5) לחסד"פ קובע לאמור:

"לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות ובהן

(5) זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום"

6.         הכלל עליו מבוססת הטענה של "כבר נשפטתי" מדבר על איסור שפיטה של אדם יותר מפעם אחת בשל "אותו מעשה" (קדמי סדר דין בפלילים חלק שני בעמ' 1305( (הדגשה במקור).

            תחולת הכלל מותנית בקיום זהות בין "המעשה" שבגינו נשפט הנאשם בעבר והורשע לבין "המעשה" המיוחס לו בכתב האישום הנוסף.

3

7.         עינינו הרואות כי במקרים שלפנינו המדובר במעשים שונים המיוחסים לנאשם.

            כאמור, בתיק בו הודה והורשע הנאשם (ת.פ 22742-07-12) כתב האישום המתוקן ייחס לנאשם כי נדרש על ידי השוטרים לעצור לבדיקה - הנאשם לא ציית להוראות השוטרים, ירד מרכבו והחל לברוח, הנאשם נתפס לאחר מרדף, עוכב והובל למשטרת מסובים, שם קרא לעבר השוטר "אתה גנב", נכנס אלי הביתה וגונב לי דברים".

כאמור בתיק הנ"ל הורשע הנאשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובהעלבת עובד ציבור. ואילו בתיק שבפנינו מואשם הנאשם בנהיגה בשכרות בכך שסירב לתת בדיקת נשיפה.

המדובר בכתבי אישום שונים המתייחסים למעשים שונים מצד הנאשם. העובדה כי המדובר באותו מועד אשר קשור באותו אירוע נהיגה אינה מעידה כי המדובר באותם מעשים.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

קובע לתזכורת צדדים ליום 12 באפריל 2015.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.