בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם ביום 13.2.22.

הנאשם טוען כי לא זומן לדיון וכי הותרת ההרשעה על כנה תסב לו נזק חמור מאחר ונדרש לביצוע אמצעי תיקון.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה להידחות.

עיון בתיק בית המשפט מגלה כי ההזמנה שנשלחה לנאשם ביום 12.8.21 חזרה ומצון עליה כי נמסרה לידי הנמען הרשום ועליה חתימתו לכאורה של הנאשם. היעדר התייחסות הנאשם לאישור מסירה וטענה כללית כי לא זומן לדיון, לא עומדים באמות המדינה הנדרשת על מנת לשכנע את בית המשפט כי הייתה לנאשם הצדקה להיעדר מהדיון או כי לא זומן כדין לדיון.

בנוסף, טענה כללית בדבר כפירה ועיוות דין שמקורו בצבירת הנקודות וביצוע אמצעי תיקון, אינם מלמדים על חשש לעיוות דין המצדיק את ביטול הרשעת הנאשם.

לא מצאתי אף לקיים דיון בבקשה וזאת מאחר והנאשם לא הצביע על טעם ראוי לקיום דיון במעמד הצדדים ואף לא על טעמים המצדיקים קבלת הבקשה. ר' לעניין זה רע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה".

בשולי הדברים ומעבר אציין כי הנאשם חתם על ייפוי כוח בתק זה ביום 3.12.22 והגיש אותו לתיק ביום 22.1.22. גם אם אקבל את כל טענותיו של הנאשם בעניין הזימון הרי שהמועד האמור הינו המועד בו לכל המאוחר ידע הנאשם אודות הרשעתו בתיק זה ובהתאם להוראות חוק סד הדין הפלילי (סעיף 130(ח), היה עליו להגיש את הבקשה תוך 30 ימים. זאת לא עשה הנאשם, שכן בקשתו הוגשה רק ביום 7.3.23 וגם מטעם זה דינה של הבקשה להידחות (עפ"ת 50287-05-22 סיביליה נ' מ"י (17.6.22)).

כאמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשפ"ג, 09 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.