1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשמת לדיון.

ביום 30.6.16 נרשם לנאשמת דוח שעניינו נהיגה במהירות מופרזת. הדיון בתיק נקבע ליום 30.11.16. לדיון זה לא התייצבה הנאשמת ועל כן נשפטה בהיעדרה. הנאשמת הגישה, באמצעות ב"כ, בקשה לביטול פסק הדין. ביום 19.8.17 קבעה כב' השו' יהב כי בטרם תהא התייחסות לבקשה על הנאשמת להפקיד את רישיונה בהתאם לגזר הדין. מסיבה לא ברורה לא הועברה הבקשה לקבלת עמדת התביעה.

לגופה של בקשה נאמר כי עובר לאירוע נשוא תיק זה נהג ברכב בן זוגה לשעבר של הנאשמת "בוריס" ומכאן שלכאורה הוא - ולא הנאשמת - עבר את העבירה המיוחסת לנאשמת. על פי האמור בבקשה ידעה הנאשמת על פסק הדין כבר ביום 13.2.17. בחודש יוני 017' המליץ ב"כ הנאשמת לנאשמת לנקוט בהליך לביטול ההרשעה. בפועל הוגשה בקשה זו רק ביום 3.8.17.

2

ביום 24.10.17 הגיש ב"כ הנאשמת בקשה למתן החלטה בבקשה ולצירוף הכרעת דינו (המזכה) של כב' השו' זרזרבסקי במקרה דומה. התביעה התנגשה לבקשה. עם זאת, התביעה מיקדה את התנגדותה בעיקר שמה שנראה לה כבקשה לאיחוד משפטים, דבר שלמיטב הבנתי לא התבקש במקרה זה.

דיון והכרעה

החלטתי להאריך לנאשמת את המועד להגשת הבקשה, לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין.

אם ירדתי לסוף דעתה, מבקשת הנאשמת להסתייע בהכרעת דינו של כב' השו' זרזרבסקי לחיזוק טענתה בבקשה זו לפיה לא נהגה ברכב עובר לעבירה. לטעמי לא ניתן להקיש מן הקביעות בהכרעת דינו של כב' השו' זרזרבסקי לעניין נסיבות מקרה זה וזאת הן משום שמדובר בשני אירועים שונים שנעברו לכאורה במרחק של שנה זה מזה. עם זאת, לטעמי, די בתשתית שהונחה במסגרת הבקשה ונספחיה על מנת להיעתר לה. אני ער לכך שבקשת הנאשמת הוגשה לאחר שחלפו 30 ימים מן המועד בו נודע לה על פסק הדין. אני סבור כי שיקולי מניעת גרימת עיוות דין לנאשמת ונסיבות האישיות והכלכליות מצדיקים את הארכת המועד. מן המקובץ עולה גם כי הותרת הרשעת הנאשמת על כנה משעה שלכאורה אחר הוא שנהג ברכב תסב לה עיוות דין. די בכך כדי לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין. אני קובע את התיק להקראה ליום 19.12.17 שעה 08.30. למען הסר ספק, מובהר כי הנאשמת רשאית לשוב ולקבל את רישיונה בחזרה.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.