1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 04.07.23 (להלן:"פסק הדין").

2.      במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של אי ציות לרמזור אדום ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪.

3.      ב"כ המבקש טוען כי המבקש לא התייצב לדיון בשל טעות של משרדו, שאינה תלויה כלל במבקש עצמו וכי אין להעניש את המבקש בגין טענות טכנית מטעם בא כוחו. בנוסף הצביע על אי שיהוי בהגשת הבקשה וטען להתיישנות בגינה יש לזכות המבקש מאשמה ומשכך, לטעמו דחיית הבקשה תהווה עיוות דין.

4.      ב"כ המשיבה בתגובתה, טוענת כי מאחר ופסק הדין ניתן לאחר שבחן בית המשפט את אישור המסירה ומשלא הופיע המבקש לדיון בעניינו, כפי שהיה עליו לעשות, נראה הוא כמי שמודה בכתב האישום, מורשע ולכן הורשע ונגזר דינו. בנוסף טענה כי לא צוינה כל טענה ו/או נסיבה מיוחדת המצדיקה אי התייצבותו של המבקש לדיון וכי יש לשמור על כללי הפרוצדורה החדים והברורים ומבקש הוא לאור זאת לדחות הבקשה על הסף.

5.      לפי ס' 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ר' לעניין זה רע"פ 9142/01, איטליא נ' מ"י, נז(6) 793; רע"פ 7709/13, סאסי נ' מ"י, פורסם במאגרים המשפטיים ביום 28.11.2013)

6.      בענייננו, אמנם אין בטעות של עורך דין בכדי להצדיק ביטול פסק דין (ר' לעניין זה רע"פ 9142, איטליא נ' מדינת ישראל, נז(6) 793 (2003)), אך לאור טענת ההתיישנות שהעלה המבקש, אני סבורה כי הציג הוא פוטנציאל ממשי לשינוי תוצאת פסק הדין, שכן על אישור המסירה המצורף מצויין שנמסר הוא בתאריך 12.03 (סביר להניח כי המדובר בשנת 2022), קרי כחמישה חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה. יצוין כי המשיבה לא התייחסה לטענה זו של המבקש.

7.      אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין.

8.      אני קובעת ישיבת הקראה ליום 29.11.23 בשעה 10.00.

המזכירות תזמן את הצדדים.

ניתנה היום, כ' אב תשפ"ג, 07 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.