1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 8.5.19.

כנגד המבקש הוגש ביום 27.3.19 כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה פקע למעלה מ-6 חודשים ועד שנתיים, עבירה מיום 20.7.18.

ישיבת הקראה נקבעה ליום 8.5.19, אך המבקש לא התייצב לדיון, ונשפט בהיעדרו, ונדון לקנס כספי.

בבקשה מיום 14.5.19 טען הנאשם, כי מועד הדיון לא היה ידוע לו, שכן הזמנה לדיון נמסרה לבן משפחה והוא לא ידע על מועד הדיון; וכי היה בידו רישיון זמני, אך הוא לא שולם בתום לב.

2

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי מאישור המסירה עולה כי הזמנה לדיון נמסרה לידי המבקש; וכי טענתו אינה מגובה בתצהיר, ואין לקבלה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את מכלול הנסיבות, אינני מוצאת מקום לקבל את הבקשה.

דיון

על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

בענייננו, באישור המסירה נרשם מפורשות כי ההזמנה לדיון נמסרה לידי המבקש, ואישור המסירה חתום. לפיכך, אין מקום להטיל ספק במסירה, שעה שטענות המבקש לא גובו בראייה כלשהי, לא בתצהיר מטעם אותו בן משפחה שקיבל על פי הטענה את ההזמנה לדין ואף לא בתצהיר מטעם המבקש עצמו. וראו עפ"ת (מחוזי חי') 27308-03-19 משה מתוק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.03.2019). למעשה, מטענת המבקש עולה כי ההזמנה נמסרה כדין, גם אם לבן משפחה הגר עמו. לפיכך, לא היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון.

כמו כן, המבקש טוען כי רישיון זמני שהיה לו לא שולם בתום לב, כך שהוא אינו חולק למעשה על ביצוע העבירה, ואף טענה זו נטענה בעלמא ללא כל אסמכתאות. אין בכך כדי לבסס עילה של חשש ממשי לעיוות דין.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נדחית.

ההחלטה תומצא לצדדים.

3

ניתנה היום, ד' סיוון תשע"ט, 07 יוני 2019, בהעדר הצדדים.