מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר התייצבות בתאריך 9/2/23 בגין עבירה של נהיגה ברכב כאשר רישיון הנהיגה של הנאשם פקע תקופה של שנתיים, עבירה מיום 23/10/22.

מבדיקה בתיק עולה כי פס"ד נמסר לנאשם בתאריך 27/2/23

הבקשה הוגשה באיחור רב בתאריך 2/6/23 ומהסיבה זו בלבד יש לדחות אותה על הסף.

מעבר לכל צורך אציין כי אין מחלוקת שהנאשם זומן כדין, לטענתו לא התייצב כי היה חולה, כמו כן תיקן את הפגם לפני מתן פסק הדין .

בעפ"ת 27153-10-22 נקבע:

"כידוע, על הטוען לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, לשכנע כי קיימת הצדקה לאי התייצבותו לדיון או כי קיים חשש להתקיימות עיוות דין אם פסק הדין יישאר על כנו.

באישור הרפואי שהציג המערער אין כדי להוות הסבר מספיק לאי ההתייצבות. מדובר באישור נעדר פרטים רפואיים, שהוצא בדיעבד, ככל הנראה ללא כל בדיקה שנערכה בזמן הרלוונטי, ובהענקת ימי "מנוחה" אין כדי להוות הסבר רפואי מדוע קיימת היתה מניעה להתייצב או לבקש דחיית הדיון. "

האישור המחלה שצורף הינו רטרואקטיבי מתאריך 17/4/23 לפיו בין התאריך 8-9/2/23 מומלץ על הנאשם מנוחה. באישור המצורף נרשם במפורש כי אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים.

על אף החלטתי מתאריך 5/6/23 לא צורפה תעודת רופא בהתאם לפקודת הראיות שהנאשם לא היה מסוגל להתייצב לדיון.

המבקש לא מעלה כל טענה כנגד האישום , ההפך טוען כי הוציא רישיון נהיגה לאחר תאריך ביצוע העבירה.

העונש שהוטל על המבקש עומד במתחם ענישה המתחיל מ-3 חודשים עד שנה .

על כן מצאתי לדחות את הבקשה.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשפ"ג, 08 יוני 2023, בהעדר הצדדים.