1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשמת לדיון.

1.         לנאשמת נרשמה הזמנה לדין שעניינה נהיגה במהירות מופרזת וזאת לאחר שרכב הרשום, כפי הנראה, על שמה צולם בעת העבירה כאמור. הזמנה לדיון נשלחה לנאשמת אך זו לא טרחה להתייצב ולא ביקשה מבעוד מועד לדחות את הדיון. משכך, היא נשפטה בהיעדרה. כעת היא עותרת לבטל את פסק הדין שניתן בעניינה בנימוק כי קיים נהג שנהג ברכב בעת העבירה.

2.         התביעה מתנגדת לבקשה. לטענתה הנאשמת נמנעה מלהתייחס בבקשתה לסיבה או הסיבות שהובילו לאי התייצבותה לדיון. כמו כן, נטען כי בהינתן האפשרות של הנאשמת לבצע הסבה של הדוח ע"ש הנהג בפועל עוד לפני הגיע הדוח לדיון בבית המשפט לא ניתן לראות בנסיבות שהציגה הנאשמת ( נהג אחר שנהג בעת העבירה) ככאלה המניחות תשתית לגרימת עיוות דין.

דיון והכרעה

2

3.         החלטתי לבטל את פסק הדין בכפוף לכך שהנאשמת תשלם הוצאות בסך 1000 ₪ לטובת אוצר המדינה עד יום 2.9.17.

4.         כפי שצוין לעיל הנאשמת, מגישת הבקשה, נמנעה מלהתייחס לסיבה בעטיה לא התייצב נציג מטעמה לדיון, הגם שמעיון בתיק בית המשפט עולה כי קיים אישור מסירה כדין לנאשמת. בנסיבות אלה לא ניתן לומר כי הנאשמת הציגה הסבר סביר לאי התייצבותה.

5.         טעם אחר המצדיק ביטולו של פסק הדין הוא חשש מגרימת עיוות דין לנאשמת. במקרה זה ובשים לב לכך שקיים נהג שעבר את העבירה וברור למדי כי הנאשמת שהיא תאגיד לא הייתה יכולה לעבור את העבירה בה הורשעה נראה כי קיים חשש לגרימת עיוות דין כפועל יוצא מדחיית הבקשה. עם זאת, עם זאת משקלו של שיקול זה בנסיבותיו המיוחדות של המקרה אינו גבוה שכן הנאשמת ידעה על העבירה, ידעה מי הנהג בעת העבירה והייתה יכולה בנקל לדאוג להסבת כתב האישום על שם הנהג בפועל עוד לפני שהתיק נקבע להקראה. בנסיבות אלה משקל החשש לגרימת עיוות דין נוכח מחדלה (הכפול) של הנאשמת שנמנעה מלדאוג לביצועה הסבת כתב האישום ונמנעה מלהתייצב לדיון על מנת לדאוג לביצוע הסבת כתב האישום במעמד הדיון (לכל המאוחר) אינו גבוה, אם כי קיים.

6.         על רקע האמור החלטתי לבטל את פסק הדין בתנאים שפירטתי בסעיף 3 לעיל. מובהר לנאשמת כי ככל שפסק הדין יבוטל כאמור, עליה לדאוג להתייצב הנהג מטעמה לדיון שיקבע בתיק לצורך הסבת כתב האישום.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אב תשע"ז, 04 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.