1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כנגד הנאשמת בתאריך 25/12/17 בגין ביצוע עבירה של אי ציות להוראות שוטר במדים, לפי תקנה 23 (א) לתקנות התעבורה, עבירה שבוצעה ביום 20/10/17.

על הנאשמת נגזר עונש של קנס בסך 2000 ₪, 4 חודשי פסילה בפועל ופסילה על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים .

על פי אישור מסירה המצוי בתיק עולה כי הנאשמת קיבלה את ההזמנה לדין וכתב האישום ליום 25/12/17 וסירבה לחתום.

ב"כ הנאשמת טוען בבקשה כי בתאריך הדיון נבצר מהנאשמת להגיע לדיון עקב בעיות רפואיות אשר נבעו מהריונה .

לטענתו, בחודש ינואר הנאשמת עברה ניתוח קיסרי כאשר 3 ימים עובר למועד הדיון פנתה לחדר מיון עקב כאבים ואז הוצע לה להתאשפז.

באשר לעיוות דין טוען ב"כ הנאשמת כי עובדות כתב האישום אינן תואמות את הדברים כפי שהתרחשו בשטח.

כמו כן, הנאשמת הייתה מצויה בכאבים, השפה העברית אינה שפת האם שלה והנסיבות הנ"ל גרמו לחוסר הבנה בסיטואציה, מה גם שהנאשמת טוענת שלא ראתה את השוטר עד שרשם לחובתה את ההזמנה לדין.

2

הבקשה נתמכת בתצהיר המבקשת ואישורים רפואיים.

התביעה מתנגדת לבקשה.

אומר מיד שהאין מחלוקת כי הנאשמת זומנה כדין ליום 25/12/17 .

המסמכים הרפואיים שצורפו הם :

- שחרור ממיון מיילדות מתאריך 28/12/17, שעת קבלה 17:30 ושעת שחרור 20:31 (סירבה לאישפוז).

- הפנייה לניתוח קיסרי ליום 14/1/18 והזמנה להדרכה טרום ניתוח ליום 11/11/17.

- הפנייה למעבדה מיום 12/7/17.

- הפנייה לבדיקת אולטראסאונד מיום 12/7/17.

- הפנייה לבדיקת אולטראסאונד מיום 06/12/17.

- מסמך ממחלקה לרפואה דחופה תאריך קבלה 5/12/17.

- מסמך ממחלקה לרפואה דחופה תאריך קבלה 10/12/17.

- מסמך ממחלקה לרפואה דחופה תאריך קבלה 28/12/17.

מעיון במסמכים הנ"ל עולה כי הם כלל לא רלוונטיים לתאריך העבירה שהוא 25/10/17, כך שלא מצאתי שיש בהן כדי להצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותה של הנאשמת לדיון שהיה קבוע לתאריך 25/10/17.

באשר לעיוות דין, אין פירוט מספיק באשר לנסיבות ביצוע העבירה, התצהיר המצורף הוא תצהיר על דרך של הפנייה ללא כל פירוט עובדתי כך שלא עומד בפסיקה מחייבת.

העונש שהוטל על הנאשמת עומד במתחם הענישה וזאת לאור מתחם הענישה, מהות העבירה, וותק הנהיגה ועברה התעבורתי.

באשר לטענת ב"כ הנאשמת שבגזר הדין התייחס בית המשפט לשתי הרשעות בגין נהיגה ברכב שנמסרה עליו הודעת איסור שימוש, אציין שנפלה טעות כאשר נשמט מלציין שלנאשמת שתי הרשעות בגין נהיגה ברכב ש"לא" נמסרה הודעת איסור שימוש במקום המלל כפי שנרשם, אולם אין בכך כדי לשנות את ההרשעה וגזר הדין.

מכל הנימוקים הנ"ל, מצאתי לדחות את הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ח' סיוון תשע"ח, 22 מאי 2018, בהעדר הצדדים.