1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין.

2.      כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה. המבקש הורשע בהעדרו, ודינו נגזר לקנס בסך 1,000 ₪.

3.      המבקש טוען כי לא התייצב לדיון כתוצאה מאירוע רפואי שפקד אותו.

המבקש מצרף אישור רפואי ממרפאת שיניים.

4.      המאשימה מתנגדת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר.

5.      סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 קובע כי:

"נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

6.      בענייננו, המבקש לא התייצב לדיון ביום 9.3.14. ואף לא הגיש לבית המשפט בקשה לדחיית מועד הדיון.

7.      מעבר לכך, כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין, על מגיש הבקשה להתכבד ולפרט בבקשתו את מלוא טענות ההגנה שלו. במקרה שבפנינו המבקש לא פירט ולו טענת הגנה אחת הקיימת לו ורק ציין כי לא ברור כיצד יכול היה השוטר מזווית הראיה שלו להבחין במבקש מבצע את העבירה.

2

8.      כמו כן, המבקש לא הצביע על חשש לעיוות דין ממשי בעניינו.

9.      בהעדר טענת הגנה מפורטת ומוצקה, אינני סבורה כי נגרם עיוות דין כלשהו למבקש מהותרת פסק הדין על כנו.

10.  אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.