1

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל.

כב' בית המשפט העליון הביע דעתו וקבע בין השאר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85, רוקנשטיין - א.א.). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו..."

לאור האמור, איני מקבל הטענה שעקב טעות ב"כ המבקש יש לבטל את פסק הדין, יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר ביחס לחומרת העבירה וותק נהיגתו הקצר, כן לא נטענה כל טענת הגנה ממשית בנושא, ואי דחיית דיון זה, תוך דחיה גורפת של דיונים מקבילים בהמתנה לדיון עתידי בנושא, אינה עילה לעיוות דין. ועל כן אין כל עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' אדר תשע"ד, 02 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.