1

לפני בקשת הנאשם לאפשר לו לחזור בו מהודייתו בשימוש ברכב.

כתב האישום המקורי בתיק זה הוגש כנגד אחמד אבו קטיפאן. בדיון ביום 26.3.14 הודיע ב"כ הנאשם לבית המשפט כי אדם אחר נהג ברכב . בדיון ביום 1.5.14 הגיש ב"כ הנאשם את תצהיר הנהג לידי ב"כ המאשימה לצורך הסבת כתב האישום. בדיון ביום 11.5.14 הגיש ב"כ המאשימה כתב אישום מתוקן כנגד הנאשם, ארדיס אחמד. בדיון ביום 22.6.14 הודיע ב"כ הנאשם כי הנאשם "כופר בכל עובדות כתב האישום למעט הבעלות" והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 27.10.14. במועד הדיון שנקבע לשמיעת הוכחות טען ב"כ הנאשם כי לא קיבל תע"צ אשר לדברי המאשימה נשלח אליו ועל כן נקבע מועד נוסף לשמיעת הוכחות ליום 16.2.15.

ביום 19.11.14 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לאפשר לנאשם לחזור בו מהודיה בשימוש ברכב וטען כי טעה בתום לב באמור בתצהיר. הוא אמנם "הכיר" את הרכב אך לא נהג בו.

לאחר הגשת הבקשה הוגש לעיוני על ידי המאשימה תצהיר הנאשם. מדובר בתצהיר מיום 5.2.14 בו מצהיר הנאשם כי במועד ביצוע העבירה החזיק ברכב במשך כל היום וכי הוא עושה את התצהיר בתמיכה להסבת הדו"ח שהוגש נגד הנאשם המקורי.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

2

סעיף 153(א) לחסד"פ המסדיר את הנסיבות בהן יתיר בית המשפט חזרה מהודאה אינו חל במקרה זה שכן אין לפני הודאה של הנאשם. בניגוד לאמור בבקשה לא הודה הנאשם בפני בית המשפט בכך שעשה שימוש ברכב. כפי שטען ב"כ הנאשם בבית המשפט, הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום למעט בבעלות על הרכב. התצהיר הוגש רק לצורך תיקון כתב האישום על ידי המאשימה. משהחליטה המאשימה להגיש כתב אישום מתוקן נגד הנאשם בהתבסס על ראיות שהיו בידה אין בית המשפט מתערב בשיקול דעתה. הנאשם רשאי לטעון טענותיו במסגרת הליך ההוכחות, אך לבית המשפט אין סמכות, לאחר שהוגש נגדו כתב אישום, להחזיר את הגלגל לאחור ולבטל את כתב האישום.

לפיכך הבקשה נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ה, 06 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.