בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 14.03.23 בגין עבירה בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר (עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל].

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המבקש אינו מכחיש את המיפגש עם השוטר אך טוען כי חשב שעליו אך לתקן הרכב.

לטענתו הסיר המחדל בכך שפעל לתיקון הרכב.

דא עקא הדוח שהמבקש קיבל מהוה כתב אישום והזמנה לדין על גביו מופיע מועד הדיון אליו הוזמן. היה על הנאשם להתייצב והטענה שחשב כי בעצם תיקון הליקויים הוא פטור מהופעה או כי אין חיוב נוסף בעקבות הנהיגה ברכב על אף שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש אינה מתיישבת עם הזימון שבדוח.

היה על המבקש לקרוא את המפורט בדוח הכולל זמון לדיון ואם התקשה לקרוא יכול היה לבקש עזרה מאחר .

למעלה מן הצורך מתברר מתגובת המאשימה, כי בסרטון ממצלמת הגוף של השוטרת למדים כי השוטרת הסבירה למבקש כי מוזמן לדיון.

הנאשם לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

עיוות הדין

בית המשפט העליון קבע כי טענה בדבר עיוות דין צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה [ רע"פ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (26.07.18)] .

במקרה דנן המפורט בבקשה דנן אינו עונה לדרישות הפסיקה.

אין הגנה לגופו של ענין.

בסעיף 4 לבקשה, המבקש מודה בביצוע העבירה טענה שאינה מתיישבת עם הכפירה שבסעיף 9 לבקשה.

מחד מודה שתיקן ליקויים ברכב בעקבות קבלת הדוח מאידך כופר בעלמא.

הטענה לפיה המבקש הסיר המחדל (כחצי שנה לאחר ביצוע העבירה כפי שעולה מתגובת המאשימה והמצורף) אינה מאיינת את ביצוע העבירה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

המחוקק קבע לצד העבירה פסילת חובה.

העונש שהוטל הולם את העבירה וחומרתה ונסיבות עושה העבירה.

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשפ"ג, 05 יולי 2023, בהעדר הצדדים.