1

אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ב- 4/10/2013 בשעה 02:00 או בסמוך, הוא נהג באופנוע שמספרו 6064168, בכביש שמול רח' הרכבת 14 בתל אביב יפו בהיותו שיכור.

בדגימת אויר נשוף של הנאשם במכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף היה 310 מיקרוגרם, העולה על המידה הקבועה בחוק.

הוראות החיקוק לפיהן הובא הנאשם לדין הן :

נהיגה בשכרות - עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961, בקשר עם תקנה 169ב לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו, לעניין ביצוע פעולת הנהיגה בלבד. אין הוא מכחיש כי באותו הלילה - נשוא הדיון כאן, הוא אכן היה שיכור כמצוין, בכתב האישום.

מטעם התביעה העיד ע"ת/1, מתנדב אהוד ויסמן (להלן "המתנדב"), עדותו נשענה, רובה ככולה, על המסמכים שערך: דו"ח פעולה (ת/1) ופתק שכתב במועד האירוע (ת/2).

2

מעדות המתנדב עולה, כי המתנדב הבחין בנאשם כשהוא נוסע באופנוע לכיוון מחסום השכרות, המתנדב הבחין בנאשם במרחק של כ-50 מטרים, הוא סמן לנאשם לעצור אך הנאשם פנה ימינה, נכנס לחנייה דרך פתח בגדר, בין 2 רכבים. הנאשם נעמד ליד האופנוע הוריד את הקסדה, במקביל העד התקרב אליו, כאשר בכל הזמן נשמר קשר עין וכשהוא היה במרחק 20 מטר ממנו הוא אמר ואף סמן לו לגשת אליו אך הנאשם פנה לכיוון הנגדי, המתנדב דלק אחריו עד שעצר אותו לצורך בדיקת נשיפון. הנאשם הסכים לבדיקת נשיפון תוך שהוא טוען בפני העד שלא נהג כלל, אלא הלך ברגל. בדיקת הנשיפון שבוצעה העידה כי הנאשם שתה אלכוהול ולכן הוא נלקח ע"י עד זה לבדיקת ינשוף.

כמו כן עד זה רשם בפתק שערך ביום האירוע את פרטי האופנוע וכן ציין שמנוע האופנוע חם.

עוד העיד מטעם התביעה השוטר גולן הבה, אשר ערך את המסמכים ת/3-ת/9, עדותו נשענה רובה ככולה על המסמכים הללו.

לפי ממצאי בדיקת המאפיינים (ת/6) עולה כי הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול בינונית, בנוסף הנאשם ספר לו ששתה כוס יין לבן. מפי הנאשם נדף ריח קל של אלכוהול, התנהגותו הייתה עליזה, במבחן ההליכה על קו הוא לא הצמיד העקב לאגודל ובמבחן הבאת אצבע לאף השתמש ביד הלא נכונה (ת/7).

אחריו העידה עדת התביעה השוטרת גלי מלול, אשר ערכה את המסמכים ת/10- ת/14, היא העידה כי ביצעה לו בדיקת ינשוף, שתוצאתה הייתה 310 מיקוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

התביעה הגישה בנוסף מסמכים הנוגעים לעניין השכרות ובדיקת המכשיר ת/15 - ת/21.

הנאשם העיד להגנתו

הנאשם העיד בביהמ"ש שהוא שהה אצל חברו הגר ברחוב רוטשילד עד השעה 02:00 , לאחר מכן הלך רגלית למועדון אפריקה הממוקם ברחוב הרכבת בת"א, אך בדרכו לשם עוכב ע"י המתנדב והתבקש על ידו לבצע בדיקת שכרות. המתנדב ערך לו בדיקת נשיפון למרות שהנאשם טען בפניו פעם אחר פעם כי הוא לא רכב באותו העת על הקטנוע אלא הלך ברגל ("הגעתי למקום כהולך רגל ונתפסתי כהולך רגל" (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 1-2)

3

מטעם ההגנה העיד גם חברו, גל רובין, הוא העיד שפגש את הנאשם בצהריים, בסביבות השעה 15:00 כל אחד מהם פנה לעיסוקיו, ובשעה 19:00 בערך נפגשו בשנית אצל חברם אלעד עד השעה 12:00 בלילה. בשלב זה הוא פנה רגלית לביתו ואילו הנאשם פנה רגלית לכיוון רחוב הרכבת.

לאחר בדיקת ראיות התביעה ושמיעת העדים לא מצאתי כי התביעה הצליחה להרים את המוטל עליה, להוכיח מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן נסע על אופנוע בשכרות בעת מתן הדו"ח.

מנסיבות המקרה עולה כי מדובר באירוע שהתחולל בשעת ליל מאוחרת (מבלי שמתואר בכתב האישום או בכל מקום אחר מצב הראות והתאורה), המרחק שבין מקום מחסום ועמידת המתנדב לבין מקום נסיעת הנאשם לכאורה והעובדה כי המתנדב עיכב את הנאשם כשהקסדה איננה ברשותו, מעלה את המחשבה כי ייתכן והמתנדב היה עלול לטעות בזיהוי הולך הרגל, והחליף בין אופנועו של הנאשם לאופנוע של אחר.

לא זאת אף זאת, לא מצאתי כי ניתן לבטל על הסף את גרסת הנאשם, אשר הייתה עקבית ויציבה מהרגע הראשון בו פגש את השוטר רושם הדו"ח ("שלא נהג כלל אלא הלך ברגל") הן בביהמ"ש ("הגעתי למקום כהולך רגל, ונתפסתי כהולך רגל, לא רכבתי באותו זמן על הקטנוע.") ולטעמי לא נתגלו סתירות מהותיות בגרסתו.

סוף דבר, לאור העדויות והראיות שהוצגו בפני בית המשפט, לא מצאתי כי אוכל לקבל באופן וודאי, חד משמעי ונחרץ כי גרסת עד התביעה עדיפה על פני גרסת הנאשם.

במשפט הפלילי עסקינן, הראיות צריכות להיות ברורות, חד משמעיות, בהיקף הנדרש, מספיקות כדי להצביע מעל לכל ספק סביר על אשמתו של הנאשם.

לא זה המקרה כאן, אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ד , 29 יוני 2014, במעמד הצדדים