תת”ע 2010/08/14 – אזברגה רושדי נגד מדינת ישראל
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו |
|
|
|
תת"ע 2010-08-14 מדינת ישראל נ' אזברגה רושדי
תיק חיצוני: 90503266000 |
1
|
מספר בקשה:1 |
||
בפני |
כב' השופטת שרית קריספין-אברהם
|
||
מבקש |
אזברגה רושדי ע"י ב"כ עו"ד קישאווי |
||
נגד
|
|||
משיבה |
מדינת ישראל |
||
החלטה |
בפני בקשה
לביטול פסק דין בהעדר, שניתן ביום 8.9.14, בגין עבירה
של אי ציות לאור אדום ברמזור בנסיבות מחמירות (מצלמה), בניגוד לתקנה
המבקש נדון בהעדר, לאחר שהזמנה לדיון שנשלחה לכתובתו הרשומה, הוחזרה בציון "לא נדרש".
לטענת של ב"כ המבקש, דבר הדואר נשלח אומנם לכתובתו הרשומה של המבקש, שכונת ורדה 6 לוד, אך בהמשך, הועבר לת.ד. 541, שאינו בבעלות המבקש ומשם הוחזר בציון "לא נדרש".
נוכח המחדל שהיה, לטענת ההגנה, בביצוע המסירה, הרי שהעבירה המיוחסת למבקש התיישנה ולא ניתן עוד לדון אותו בגינה.
עוד טוען ב"כ המבקש, כי במועד העבירה, היה הרכב בחזקתה של הגב' אלגרושי שרה.
ב"כ המבקש הפנה לעפ"ת 2493-07-14, עבדו נגד מדינת ישראל, מפי כבוד הש' בן יוסף ולעפ"ת 20102-08-11, משארקה נגד מדינת ישראל, מפי כבוד הש' צלקובניק - לצורך תמיכה בטיעוניו.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש
זומן כדין, על פי תקנה
דיון והכרעה
בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ'
שרון מנחם, קבעה כבוד הנשיאה בייניש:
"סעיף 130(ח) מאפשר, אפוא, לנאשם שהורשע בעבירת חטא או עוון ונגזר דינו שלא
בפניו (לרבות בעבירות שנדונו בהתאם להוראות סעיף
2
האם קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש?
המסגרת המשפטית הרלוונטית לענייננו, ביחס
לטענה זו, מוגדרת בתקנה
תקנה 44א -"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".
בע"א 3613/07, אזוב נגד מדינת ישראל, נאמר:
"תקנה
סעיף 237 - "(א) מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:...
(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה.
...
(ג) נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין".
בע"פ 6584/09, סמימי נגד מדינת ישראל, קבעה כבוד הש' סלוטקי:
3
"מכל מקום, משנשלחה למערער הזמנה לדין לכתובת הרשומה ככתובת מגוריו, הן במשרד הפנים והן בתעודת הזיהוי שלו וזו גם הכתובת שהמערער ציין בבקשה שהגיש לבית משפט קמא לביטול פסק הדין, יש לראות בכך מסירה כדין בהתאם לתקנה 44א, שכן, אין חולקין כי ההזמנה לדין נשלחה בדואר רשום ולא נדרשה".
ברע"פ 9811/09, בעניינו של סמימי לעיל, דחה כבוד הש' ג'ובראן את טענות המבקש וקבע:
"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם
זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו
זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו.
משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי
התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף
בעפ"ת 58622-07-13, אבו אלמפלפל
נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' כהן, ביחס לעבירה על תקנה
"אין מחלוקת, כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המערער וכי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש". ב"כ המערער לא הצליח לסתור את החזקה הקבועה בחוק, ולפיכך מדובר במסירה כדין".
ברע"פ 7862/13, בעניינו של אבו אלמפלפל לעיל, דחה כבוד הש' ג'ובראן את טענות המבקש וקבע:
"סוגיית חוקיות חזקת המסירה הקבועה
בתקנה
בע"א 618/74 פאעור נ' קמיל, אמר כבוד השופט לנדוי:
"לדעתי, אדם המקבל הודעה מאת הדואר שמכתב רשום נתקבל עבורו, רואים אותו כאילו בפועל קיבל את המכתב כעבור הזמן הדרוש כדי לקבלו, ואם הוא מתעלם מן ההודעה ללא סיבה מספקת, אין שומעים לטענתו שלא קרא את תוכן המכתב, ממש כאילו קיבל את המכתב לידיו והשליכו לסל".ו
מעיון באישור המסירה שבתיק בית המשפט, לא מצאתי תימוכין לטענת ב"כ המבקש, לעניין העברה לתיבת דואר שגויה. אכן, על גבי אישור המסירה מופיע רישום בכתב יד של המספר "541", אך לא ניתן לקבוע כי אכן מדובר במספר ת.ד אליה הועבר דבר הדואר או שמדובר ברישום פנימי כלשהו של רשות הדואר.
המבקש לא הגיש כל מסמך מרשות הדואר, שיש בו כדי לתמוך טענתו לעיל ולכן, לא נסתרה חזקת המסירה כדין.
4
מהאמור לעיל, אני קובעת כי המבקש זומן כדין לדיון בעניינו, בחר שלא להתייצב ומכאן, שלא עומדת לו טענת ההתיישנות אותה הוא טוען, שכן לא יעלה על הדעת כי ייהנה מפרי מחדלו.
האם ייגרם למבקש עיוות דין באם לא יבוטל פסק הדין?
בע"פ 4448/09 קמר נגד מדינת ישראל נאמר:
כמו כן, לא עלה בידי המערער להוכיח כי הותרת ההרשעה על כנה תגרום לו עיוות דין. היגד זה פורש בהלכה הפסוקה כמבחן הסתברותי-תוצאתי הבוחן את היחס בין הפגם לבין האפשרות של שינוי תוצאת המשפט...דומה כי המערער הגיש הבקשה להסבת הודעת תשלום הקנס על שם אחיו, אך בשל שיטת הניקוד הנוהגת בגין עבירות תעבורה וחששו משלילת רישיון הנהיגה. המדובר בטענה שכיחה המועלית באופן תדיר בבית משפט זה. אין המדובר בנסיבות בהן נעלה מכל ספק כי דיון בעניינו של המערער היה מוביל למסקנה שיש לזכותו ולהסב הודעת תשלום הקנס על שם אחיו. בשים לב לנכונות של אחר ליטול אחריות לביצוע עבירות המיוחסות לפלוני ובכך לאפשר לאחרון להימלט מאימת הניקוד ולהסיר מעליו החשש משלילת רישיון הנהיגה, על בתי המשפט לצמצם תחולתו של תנאי עיוות הדין אך למקרים חריגים ומיוחדים, בהם אין כל ספק, כי דיון ענייני בהודעת תשלום הקנס, היה מוביל לזיכוי הנאשם".
בנסיבות שבפני, לא התרשמתי כי מדובר במקרה חריג שיש להחיל עליו את הכלל לעניין "עיוות דין", כפי שנקבע בפסק הדין לעיל.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המבקש לא הוכיח את התנאים הקבועים בסעיף 130 (ח) לעיל ולפיכך, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ה, 27 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
