1

בפניי בקשה לביטול פסק דין.

המבקש נשפט בהעדרו בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת בכך שנהג במהירות של 130 קמ"ש מקום בו מותרת מהירות מקסימלית של 90 קמ"ש - בניגוד לתקנה 54(א) לת"ת.

בבקשה טוען המבקש כי מד האוץ (הספידומטר) זייף ולראיה צירף רשימה של ליקויים בשפה האנגלית מיום 27/11/14, שלטענתו שייכים לרכב שלו וביניהם ליקויים של מד האוץ.

לאחר עיון בבקשה ובתיק ביהמ"ש, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקש זומן כדין, ניתן לו יומו, ולמרות זאת לא התייצב ולכן נשפט. טענותיו בדבר בלבול מצידו בקריאת תאריך הדיון, אינן עילה לביטול פסק הדין.

אשר לטענות שמעלה המבקש ביחס למד האוץ - בתגובתו הספונטנית המיידית של המבקש לשוטר שעצר אותו וייחס לו את האמור בכתב האישום, אמר המבקש: "אתה צודק אני מצטער", ומכאן הודאה ברורה ומפורשת בעבירה. נתון עובדתי זה מצטרף לחזקה המשפטית שקבע המחוקק ביחס לנאשם שזומן למשפט ולא התייצב (סעיף 240(א)(2) לחסד"פ).

יתרה מזאת, לפי הדוח שצירף המבקש בדבר תקלות ברכב, ידע על כך המבקש טרם מתן הדוח ולמרות זאת לא טען מילה וחצי מילה על כך בפני השוטר. לכן, מדובר בטענה כבושה שאין ליתן לה כל משקל. מה גם, שהיא לא הוכחה בשום חוות דעת מקצועית כדין, ואין כל ראיה של ממש המשייכת את הדוח לרכבו של המבקש ולתקלה הנטענת.

2

גם מצד העונש לא מצאתי שנגרם למבקש עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ה, 14 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.