1

בפני בקשה לביטול פסק דין בהעדר, שניתן על ידי כבוד הש' איזקסון, ביום 22.1.06, בגין עבירות של נהיגה בניגוד להודעת איסור שימוש, עבירה על תקנה 308(ד) לתקנות התעבורה ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה.

בבקשה טוען ב"כ המבקש, כי המבקש לא קיבל את יומו בבית המשפט, מבלי להתייחס כלל לעובדה שהמבקש זומן כדין ובחר שלא להתייצב בבית המשפט.

עוד טוען ב"כ המבקש, כי למבקש היה רישיון נהיגה זמני, שהיה תקף עד ליום 3.2.05 ובנסיבות אלה, מדובר בעבירה מסוג ברירת קנס, כל זאת כאשר ידוע היטב לב"כ המבקש, כי כל אימת שרישיון נהיגה זמני אינו בתוקף, תמנה תקופת הפקיעה מהמועד בו פקע רישיון הנהיגה הקבוע ולא הזמני - ראה רע"פ 6549/06, לירן שגיא נגד מדינת ישראל, מפי כבוד הש' ג'ובראן, תיק בו יוצג המבקש על ידי ב"כ המבקש בתיק שבפני:

"עצם מתן רישיון זמני למבקש איננו מעניק לו זכות לברירת קנס, שהרי בסעיף 228 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 נאמר, כי קביעת עבירת קנס כעבירה של ברירת משפט, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשל אותה עבירה כתב אישום, אם הוא סבור שנסיבות העבירה מחייבות את בירור המשפט. שנית, למבקש ניתן רישיון נהיגה זמני ומשלא השכיל בתקופה זו להוציא רישיון נהיגה, אזי אין לראות בתקופה שבה החזיק רישיון נהיגה זמני כתקופה המפסיקה את מרוץ התקופה מאז פקע רישיון הנהיגה, שכן אין החוטא אמור לצאת נשכר".

2

וכן רע"פ 1525/09 משה אגוזי נ' מדינת ישראל: "הלכה היא, כי החזקת רישיון נהיגה זמני אינה עוצרת את מרוץ התקופה למן מועד פקיעת הרישיון (ראה רע"פ לירן שגיא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 5.10.2006)".

לכאורה, הטעם היחיד המצדיק דיון בבקשה, הנו עיוות הדין שנגרם, לכאורה, למבקש, נוכח גזר הדין, אך גם בסוגיה זו, אין למבקש כל אחיזה, שכן כבר ביום 9.5.10, הפקיד המבקש תצהיר לצורך חישוב פסילה, בתיק זה ובתיקים נוספים ולא הגיש כל בקשה נוספת, אלא כיום, בחלוף ארבע שנים.

נוכח חלוף הזמן, השיהוי הממושך, ללא כל התייחסות בבקשה וללא כל נימוק וכן נוכח האמור בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי בקשה לביטול פסק דין בהעדר תוגש תוך 30 יום מהמועד בו הומצא פסק הדין לנאשם, אני קובעת כי המבקש מושתק כיום מהגשת בקשה לביטול פסק דין בהעדר בתיק שבפני.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ד, 04 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.