1

אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום מחמת הספק.

נסיבות המקרה

ביום 10.10.13 ניתן לנאשם דו"ח מסוג ברירת בית משפט בגין נהיגת אופנוע בניגוד לתמרור אין כניסה (401) המוצב משני צדי הדרך בכניסה לרחוב שלומציון המלכה מרחוב חשין בירושלים בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

תגובת הנהג שנרשמה בדו"ח : "אשתי חולה".

אין חולק כי הנאשם יצא באותו האירוע את רחוב שלומציון המלכה לכיוון רחוב יפו, ואולם המחלוקת בין הצדדים נוגעת למעבר בנאשם בנסיעה רצופה בין רחוב חשין לרחוב שלומציון המלכה בניגוד לכיוון התנועה.

בעוד המאשימה טוענת כי השוטרת הבחינה בנאשם בנסיעה רצופה מרחוב חשין לשלומציון המלכה, טוען הנאשם כי תחילה נכנס ברחוב חשין בדרך המותרת, החנה את האופנוע על המדרכה במקום מותר ונכנס לבית המשפט השלום בירושלים במטרה להגיש מסמכים, לאחר כשעה יצא את בית המשפט, ירד מהמדרכה חזרה לכביש באופן שבו נכנס לרחוב שלומציון המלכה ללא מעבר ב"אין כניסה" ובדרך מותרת לשיטתו.

עוד טען הנאשם כי ציין כי אשתו חולה לא במטרה לתרץ את הסיבה שבשלה עבר ב"אין כניסה" אלא כיוון שלאחר עיכובו על ידי השוטרת, זו שוחחה בטלפון זמן רב והוא מיהר.

באשר לנסיעה על המדרכה טען שהוליך את האופנוע למדרכה כשהוא הולך לצדו והוא אינו מונע כדין, וירידתו ממנה היתה מותרת לצורך חזרה לכביש.

2

המאשימה בקשה להרשיע הנאשם הן בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום והן בעבירה של נהיגה על מדרכה.

ניתוח הראיות

מטעם המאשימה העידה אך ורק השוטרת מיטל ארניאס (להלן: "השוטרת"). לפי עדות השוטרת הנאשם חצה את התמרורים תוך כדי נסיעה רצופה על קטנוע מונע (פרוט' עמ' 1 ש' 21). השוטרת לא זכרה את המקרה, אך ציינה כי יש הרבה מקרים כאלו, וכי כאמור בדו"ח הבחינה בנאשם עובר העבירה בנסיעה רצופה ועל כן עיכבה אותו. לשאלת בית המשפט לא שללה האפשרות כי יתכן ונסע באופנוע על המדרכה (פרוט' עמ' 2 ש' 18). השוטרת היתה חד משמעית בעדותה והשיבה לנאשם: "אתה חלפת אם כן על 4 תמרורי אין כניסה" (פרוט' עמ' 2 ש' 29).

גם הנאשם היה נחוש בעדותו, בעת שטען כי כלל לא נסע במורד רחוב חשין, אלא הגיע לאופנוע החונה וחצה המדרכה לרוחבה לרח' שלומציון. לשיטתו השוטרת טעתה בתום לב משראתה אותו יוצא מרחוב שלומציון המלכה ליפו הסיקה שקודם לכן חלף על פני תמרורי "אין כניסה".

גרסתו של הנאשם אינה בלתי סבירה או בלתי אפשרית. חקירתו הנגדית לא הניבה כל סדק בעדותו והעובדה כי גם עדותה היחידה של השוטרת היתה חד משמעית, אינה מאפשרת לי להרשיע מעל לספק סביר את הנאשם, שהרי עניין לנו במשפט פלילי ולא אזרחי.

מסקנה

נוכח האמור, אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ד , 17 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים

זכות ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת הכרעת הדין.