1

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 17.9.14 בגין עבירה של נהיגה בשכרות מיום 17.5.2014 .

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

לאחר עיון בבקשה ובמסמכים בתיק לא מצאתי צידוק לבקש תגובת המאשימה או לקיום דיון במעמד הצדדים.

2

המבקש טען כי לא קיבל זימון ואולם, הדוח מהוה כתב אישום והזמנה לדין על גביו מופיע מועד הדיון אליו הוזמן.

הנאשם לא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

גזר הדין ניתן ביום 17.9.14 היינו לפני כ 8 שנים. גזר הדין הומצא למבקש ב 1.10.14 .

אם גזר הדין לא נשא חן בעיניו או היתה לו סיבה מוצדקת לאי התייצבות ו/או טענה לגופו של ענין יכול היה להגיש בקשה מתאימה בתוך המועד הקובע בסעיף 130 לחוק או להגיש ערעור בתוך המועד הקבוע בחוק.

אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

השיהוי בן כ 8 שנים בהגשת הבקשה בלתי סביר וכשלעצמו עילה לדחיית הבקשה.

[ע"פ 5358/08 גבאי מיכאל נ' מ"י, הש' י. פלפל, 3.11.08 ורע"פ 5107/11 דוד איינהורן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 10.7.11, רע"פ 191/12 דהמאן נ' מדינת ישראל ( 16.1.12 , רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל ( 8.3.11 ) , בש"פ 7424/13 פיטוסי נ. מי , בש"פ 6125/09 רבין נ. מי' , ע"פ 4946/07 מקלדה נ. מי' , עפ"ת 45555-06-20 עומרי הלוי נ. מי ,הש' שלו ( 19.7.20 ].

גם לא ברור מה פשר השיהוי ממועד הפקדת הרישיון ( פברואר 22 ) עד למועד הגשת הבקשה.

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

הפסילה שהוטלה תואמת את עמדת המחוקק אשר קבע פסילת מנימום.

העונש שהוטל הולם את העבירה וחומרתה ונסיבות עושה העבירה .

אין עיוות דין .

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז סיוון תשפ"ב, 15 יוני 2022, בהעדר הצדדים.