1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 25.1.23 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, עבירה מיום 12.8.21, ונגזר עליו קנס בסך 1,800 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         בדיון ביום 8.2.22 כפר המבקש בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 22.1.23. בהודעת מזכירות מיום 27.10.22 נקבע כי בשל אילוצי בית המשפט, הדיון הקבוע לשמיעת ראיות ליום 22.1.23 ידחה ליום 25.1.23.

כפי שצויין בהכרעת הדין שניתנה בהיעדר המבקש צויין כי "חרף העובדה כי לא קיים בתיק אישור מסירה, הרי שאם אניח לטובת הנאשם כי לא קיבל דחית ההודעה לדחית הדיון היום בדואר, הרי שאם היה מתייצב כנדרש וכפי שהוזהר בפרוטוקול הדיון ביום 8.2.22 היה מודע למועד היום. משבחר לא להתייצב במועד שנקבע, איני רואה כי ייגרם לו עיוות דין ככל שיורשע בהעדרו."

6.         כאמור, החלטה על דחיית מועד הדיון מצויה בתיק בית המשפט מיום 27.10.22 ובעקבות החלטה זו נדחה הדיון. ככל שהמבקש התייצב בבית המשפט בתאריך 22.1.23, כטענתו, ונודע לו על ההחלטה לדחיית הדיון, הרי שהחלטת הדחיה היא זו אשר קבעה גם את מועד הדיון "החדש", ומשכך היה על הנאשם להתייצב במועד שנקבע.

7.         מעבר לכך, העונש שנגזר על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי, אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. עוד נתתי דעתי גם לתשובת המבקש במסגרתה כפר בעובדות כתב האישום ובמכלול הנסיבות לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

8.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 8.6.23.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ג, 23 מאי 2023, בהעדר הצדדים.