1

בניגוד לנטען בבקשה, המבקש זומן כדין ואם לא דרש את דבר הדואר הרשום, אין לו להלין אלא על עצמו - ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם, שם נקבע:" מדוגמאות אלה ועוד רבות אחרות, נלמדים הכללים הבאים: כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות".

יודגש, כי המבקש לא דרש גם את ההודעה על גזר הדין.

בגזר הדין לא נגרם למבקש כל עיוות דין, עת נוכח עברו התעבורתי המכביד והישנות העבירה וממילא, לא פירט המבקש את טיעוניו כנגד האישום - ראה ענין סאלם לעיל, בו נקבע: "ניתן אם כן לקבוע, בשינויים המחויבים, כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. וכפי שהובהר בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל (4.9.2007):

"המונח 'עיוות דין' פורש בפסיקתו של בית משפט זה כמקרה שבו תוצאת המשפט היתה יכולה להיות שונה עקב פגם מסוים שנפל בהליך... או כמקרה שבו נפל בהליך פגם פרוצדוראלי כה חמור היורד לשורשו של עניין עד שקמה חזקה שנגרם עיוות דין ללא צורך בהצבעה על קשר סיבתי בין הפגם לתוצאה" (שם, בפסקה 7).

2

כפי שנַרְאֵה להלן, טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו".

מכל האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ח, 13 מאי 2018, בהעדר הצדדים.