עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון, אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שכן, על פי הפסיקה, טענות בדבר בלבול או טעות ברישום מועד הדיון ביומן לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות (רעפ 8427/17 סאלם); ועל פי הפסיקה, שכחה, או טעות, או בלבול בנוגע למועד הדיון אינם עילה לביטול פסק דין. ראו רע"פ 8862/21 יוסף מסארוה נ' מדינת ישראל (נבו 29.12.2021); רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.03.2014); רע"פ 1644/12 זיאד מחאגנה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.03.2012); ואין בטענה כי נפלה טעות במשרדו של עורך דינה של המבקשת כדי להצדיק דרך כלל את ביטול פסק הדין (רע"פ 3490/09 אברהם גל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.05.2009)). וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 13950-04-18 אמל סגיר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 17.05.2018); עפ"ת (מחוזי חיפה) 33866-03-22 גלעדי נ' מדינת ישראל, 6.5.22; ועפ"ת (מחוזי מרכז) 20068-09-21 דהן נ' מדינת ישראל, 17.11.21.

אשר לתנאי השני, בנסיבות הבקשה, ועל מנת שלא ייגרם למבקשת עיוות דין, אני סבורה כי יש לאפשר למבקשת להציג הגנתה.

לפיכך, יש הצדקה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר המבקשת; אך נוכח ההתנהלות, ונוכח בזבוז הזמן השיפוטי, ביטול פסק הדין יהיה בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המדינה בסך של 1000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום, והתיק ייקבע להקראה.

לא ישולם סכום ההוצאות במלואו ובמועדו, הבקשה לביטול פסק דין תידחה, ופסק הדין שניתן בהיעדר המבקשת יוותר על כנו.

התיק יובא לעיוני בחלוף המועד לתשלום ההוצאות.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ד' ניסן תשפ"ג, 26 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.