1

1.     לפני בקשה לביטול הפיגורים אשר התווספו על סכום הקנס שנפסק נוכח אי תשלומו במועד, בגזר דין אשר ניתן כנגד המבקש בהיעדר התייצבות ביום 29.10.14.

2.     בבקשתו טען המבקש כי השובר לתשלום הקנס לא הגיע אליו, וכי ביום 17.12.14 פנה ביוזמתו לבית המשפט בנצרת ושילם את הקנס המקורי. על כן, ביקש להתחשב בעובדה שהקנס המקורי שולם במלואו.

הבקשה לא נתמכה בתצהיר לעניין שינוי או אי שינוי כתובתו של המבקש במשרד הפנים.

3.     המשיבה הגישה התנגדותה לבקשה מן הטעם כי המבקש לא התייצב לדיון, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו.

4.     לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שניהם, סבורתני כי דין הבקשה להידחות.

5.     ראשית, אין חולק כי המבקש זומן כדין לדיון, וזאת בעצם חתימתו על שולי ההזמנה לדין וכתב אישום.

לגופו של עניין, בגזר הדין נידון המבקש בין היתר לתשלום קנס בסך 1,200 ₪, ושובר תשלום נשלח אליו בדואר רשום עם אישור מסירה. מעיון בהעתק מאישור המסירה, עולה כי זה חזר בציון "לא נדרש". על כן, אי קבלת השובר לתשלום הקנס נבעה ממחדליו של המבקש, שכן אותו אישור מסירה נשלח לכתובת 1000/ 16 נצרת, וזו אותה הכתובת אותה ציין המבקש בבקשה שבכותרת.

6.     למבקש ניתן יומו, אולם כאמור מטעמיו הוא וחרף זימונו כדין, בחר שלא להתייצב לדיון (ראה: עפ (י-ם) 9407/05 קינג אללה נ' מדינת ישראל (מיום 9.8.05)).

7.     לא מצאתי כי העובדה שהמבקש שילם את הקנס המקורי, יש בה כדי להוריד או להעלות.

8.     משכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

ניתנה היום, י"א שבט תשע"ה, 31 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

2