1

1.         לפני בקשה לביטול פסק-דין אשר ניתן כנגד המבקש בהעדרו ביום 13.6.17.

2.         אין חולק כי המבקש זומן לדיון כדין אולם לדבריו מדובר היה בחודש הרמאדן בו חל צום, כשהמבקש שהה בחו"ל ומועד הדיון "נשכח" ממנו ולכן לא התייצב לדיון.

3.         המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר ולמעט אמירה כללית כי הוא הזה שהגיש בקשה להישפט וכי הוא אינו מודה בעבירה המיוחסת לו- לא פרט את הגנתו.

4.         המשיבה הגישה התנגדותה לבקשה.

5.         כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בר"ע 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ט (3), 279, בעמ' 280, התייחס למקרה דומה בו נאשם לא התייצב לדיון מחמת שכחה, וקבע:

2

"זכותו של הנאשם היא, כי יוזמן כדין וכי תינתן לו האפשרות להיות נוכח במשפט, במועד שנקבע, אם יבחר בכך. כידוע, יש לא מעטים מבין הנאשמים בעבירות תנועה, אשר בוחרים מעיקרא שלא להתייצב בשל טעמים שונים, ואף זאת זכותם, אם הם מקיימים את התנאים שנקבעו בקשר לכך בחיקוקים הרלוואנטיים; מכאן גם התפתחה השיטה של ברירת המשפט, הנוהגת עתה ואשר בנויה כל-כולה על קיום הדיון שלא בנוכחות הנאשם, אלא אם זה האחרון בוחר בכך מפורשות. משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו, כדברי הסניגור המלומד, יומו בבית המשפט. אם שכח את מועד המשפט, אין לו אלא להלין על עצמו. השכחה אינה אלא אחת מן הצורות של חוסר תשומת הלב או של הרשלנות, וערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת, הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות. מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין. מי ששכח יישא בתוצאות שיכחתו, ולא הציבור בכלל, ובתי המשפט בפרט, הם שיצטרכו ללכת עקב בצד אגודל אחרי מידת תשומת הלב, אותה מוכן פלוני לגייס במועד נתון לעניין ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו" (ההדגשות אינן במקור- ד.ב).

6.         לנוכח זימון המבקש כדין, בהעדר טעמי הגנה ובהעדר חשש לעיוות דין, לא מצאתי כי נתקיימו הטעמים לקבלת הבקשה ואני מורה על דחייתה.

7.         המזכירות תשלח החלטתי לצדדים ותסגור התיק.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"ז, 03 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.