1

1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 19.6.19 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב תקף מיום 8.7.16 וללא ביטוח בר תוקף על שימושו ברכב, עבירות מיום 20.4.19, ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 3,000 ₪, פסילה למשך 2 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.

3.         המבקש טען כי לא ידע אודות מועד הדיון וכי נודע לו לראשונה אודות פסק הדין רק כאשר קיבל את הדרישה לתשלום הקנס. טען כי מעיון באישור המסירה עולה כי החתימה שעל גבי אישור המסירה אינה חתימתו, וכי ככל הנראה גרושתו אשר מתגוררת בדירה באותה כתובת היא זו שקיבלה את כתב האישום וההזמנה לדין וחתמה במקום המבקש, ועקב סכסוך ביניהם לא עדכנה את המבקש. טען כי הוא מתגורר יחד עם אימו. טען כי במועד הדיון היה צמוד למיטתה של אימו אשר הייתה מאושפזת בבית חולים רמב"ם במצב קשה ואם היה יודע על הדיון היה מגיש בקשה לדחיית מועד הדיון. צירף מסמכים רפואיים. טען כי יש בידיו ראיות טובות להוכחת חפותו. לאור האמור ועל מנת למנוע עיוות דין ביקש להורות על ביטול פסק הדין ולקבל יומו בבית המשפט.

2

4.         בהחלטה מיום 6.10.19 אפשרתי למבקש להתייחס בתצהיר לאופן קבלת ההודעה על גזר הדין בידיו ומועדה בתוך 14 יום.

5.         המשיבה בהודעה מיום 3.11.19 הודיעה כי עם קבלת תצהיר מעודכן מהמבקש תפעל להגשת תגובתה בתיק.

6.         בהחלטה מיום 7.11.19 ומאחר שהמבקש טרם הגיש תצהיר, אפשרתי לו לעשות זאת בתוך 7 ימים נוספים. עוד קבעתי כי המשיבה תגיש תגובתה לגופה של הבקשה בתוך 14 יום, וכי בהיעדר תצהיר או בהיעדר תגובת המשיבה לגופה, תינתן החלטה על סמך החומר המצוי בתיק.

            הצדדים לא הגישו כל מסמך לאחר מכן ועל כן החלטתי כאן ניתנת בהתאם לחומר המצוי בתיק.

7.         לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק, שקלתי טענות המבקש וחרף היעדר תגובת המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.

8.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

            בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

9.         מטופס אישורי המסירה עולה כי כתב האישום וההזמנה לדין נמסרו לידי המבקש במקום ביצוע העבירה וכי הוא חתם על 'טופס אישורי מסירה' ביום ביצוע העבירה. בנסיבות אלה, טענתו של המבקש כי ככל הנראה גרושתו קיבלה לידיה את ההזמנה לדין וחתמה על אישור המסירה, אינה יכולה לעמוד.

10.       המבקש טען עוד כי במועד הדיון היה צמוד למיטתה של אימו אשר הייתה מאושפזת בבית חולים רמב"ם וצירף מסמכים רפואיים מהם עולה כי אימו הייתה מאושפזת מיום 19.6.19 ועד ליום 21.6.19. בנסיבות אלה, אף אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע ולהגיש בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת", הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה בהתאם בסמוך לאחר מכן, דבר שלא נעשה.

3

11.       המבקש כאמור לא התייחס בתצהיר לאופן קבלת ההודעה על גזר הדין ומועדה. מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי גזר הדין נשלח למבקש והתקבל על ידו בתאריך 1.7.19. מכאן, שהמבקש אף לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק.

12.       מעבר לכך, המבקש טען טענותיו בעלמא, לא הציג אסמכתאות כלשהן ואף לא צירף אישור כלשהו על פיו רישיון הרכב והביטוח היו בתוקף במועד ביצוע העבירות ולא מצאתי בנסיבות אלה כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי הכולל עבירות רבות דומות, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירות מסוג זה.

13.       לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

14.       בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

15.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' כסלו תש"פ, 03 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.