1

לאחר עיון בבקשה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית מהטעמים הבאים:

בתיק זה הורשע המבקש, בהעדרו, ביום 22.10.17, בגין עבירה של שימוש בטלפון בנהיגה, שלא באמצעות דיבורית, ונדון לקנס בסך 1,200 ש"ח.

ביום 25.10.17 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין בה טען שלא התייצב למשפטו נוכח מצבו הבריאותי, בצרפו אישור מחלה. בבקשה נוספת שהגיש הודה שהוציא את הנייד מכסו, בעת נסיעה, והניחו על המושב, בציינו שנוכח מחלה ממנה סובל הטלפון הפריע לו בכיס.

2

בהחלטתי, מיום 13.12.17, נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. צוין בהחלטה שהמבקש אמנם הציג אישור רפואי ליום הדיון, אך היה עליו להגיש בקשה לדחיית מועד דיון, טרם הדיון, ובית המשפט היה מכריע בה, ועל כן האישור הרפואי שהוצג אין בו כדי להביא לביטול הבקשה. זאת ועוד, צוין שלמבקש לא נגרם עיוות דין, נוכח הודאתו בעבירה, וגליון הרשעותיו המכביד - המבקש נוהג משנת 1985 ולחובתו 80 הרשעות קודמות - ובנסיבות אלה העונש שנגזר עליו מידתי וסביר. המבקש אף הגיש לאחר החלטה זו בקשה לפריסת הקנס לתשלומים, שהתקבלה ביום 23.12.17.

כעת, בחלוף שנתיים, מגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, בקשה שניה לביטול פסק דין, בטענה שלא קיבל את ההזמנה לדין, אלא פרודתו, שלא מסרה לו את הזימון.

יצוין שטענתו זו של המבקש כלל לא הועלתה בבקשתו הראשונה, בשנת 2017, שכן אז טען המבקש שאי התייצבותו לדיון נבעה מנסיבות רפואיות. בנסיבות אלה אין מקום לדון בבקשה בשנית, ולקבל טענה חדשה זו. זאת ועוד, ב"כ המבקש טען שמדובר בעיוות דין, אולם לא הניח כל ראיה לעניין סיכוי ההגנה של המבקש, וגם בשל כך דינה של בקשתו להידחות.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג טבת תש"פ, 20 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.