1

הובאה בפני בקשה לביטול פסק הדין בו נדון המבקש בהעדרו, ביום 22.10.17.

המבקש נימק את אי התייצבותו לדיון עקב היותו חולה וצרף אישור מחלה מיום 20.10.17 עד יום 27.10.17. המבקש טען כי הוציא את הנייד מכיסו, במהלך הנסיעה, מאחר שהוא סובל ממחלות שונות והנייד הפריע לו בכיס.

המשיבה ביקשה לדחות הבקשה בנימוק כי לא צורף לבקשה חומר רפואי התומך בה. המבקש הוזמן כדין, והיה עליו להתייצב. אם מחלה מנעה ממנו התייצבות היה עליו לבקש דחייה. בנוסף, המבקש הודה כי החזיק בטלפון הנייד והוציאו ממקומו עקב נסיבות רפואיות.

2

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדר. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240.     (א)      בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2       נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3       בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).

אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בס' 130(ח).

(ח)         נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

3

הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. מכאן שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערי ביהמ"ש בפניו, ביהמ"ש ייעתר לבקשתו לביטול פסה"ד, גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות בלבד. אולם אם אין קיים חשש כאמור נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה ביהמ"ש את בקשתו.

בבואו להכריע בבקשה, על ביהמ"ש לשקול מגוון רחב של שיקולים, ביניהם, חומרת העבירה, הזמן שעבר מאז נשפט, הבעיות הטכניות שמעורר הביטול, האינטרס הציבורי שביעילות הדיון לעומת אינטרס הנאשם, ועוד.

החלטה

לענייננו, ביום 22.5.17 התקיים לפני דיון בו נכח הנאשם. לאור בקשתו של הנאשם נדחה הדיון, בנוכחותו, ליום 22.10.17. המבקש הציג אישור רפואי לחופשת מחלה הכוללת את יום הדיון.

תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ, כפי שציין ביהמ"ש בעניין רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהיעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב-האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי-התייצבות כמוה כהודאה.

הנאשם הורשע בעבירה של שימוש בטלפון בנסיעה, ללא דיבורית והושת עליו קנס בסך 1,200 ₪.

בבקשתו טען כי עקב מצבו הרפואי הזיז את הטלפון הנייד מכיסו במהלך הנסיעה אך עם זאת לא טרח להגיש אסמכתא רפואית כלשהי למחלות מהם הוא סובל.

בנוסף, המאשימה טענה לפני כי הנאשם, הנוהג משנת 85', צבר לחובתו 80 הרשעות קודמות.

כאמור, שני שיקולים מנחים את ביהמ"ש בהחלטה מעין זו: סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון או שנגרם למבקש עיוות דין.

הנאשם אמנם הציג אישור רפואי ליום הדיון, אך היה עליו להגיש בקשה לדחיית הדיון טרם הדיון וביהמ"ש היה מכריע בה בהתאם. משכך, האישור הרפואי שהוצג אין בו כדי להביא לביטול הבקשה.

4

יתירה מכך, לנאשם לא נגרם עיוות דין. הנאשם הודה בביצוע העבירה בבקשה, גיליון ההרשעות שלו המכביד, והעונש שנגזר לחובתו, הוא מידתי וסביר בנסיבות העניין.

לסיכום, הבקשה נדחית.

הכרעת הדין וגזר הדין יוותרו על כנם.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר בחוק.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.