1

המבקש נשפט בהעדר התייצבות כדין.

טוען בא כוחו של המבקש כי אי ההתייצבות נבעה מטעות בתום לב.

נקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון כי טעות או בלבול, גם אם נעשו בתום לב אינם עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (עיינו: רע"פ 9142/01, רע"פ 5958/07, רע"פ 2991/11).

גם לגופו של עניין אין הגנה.

המפורט בבקשה אינו עונה לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש.

(עיין: רע"א 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא

נ . מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03, רע"פ 5076/12 כמאל מסראתי

נ. מ"י, הש' א. שהם, 1.7.12).

העונש שהושת מידתי, מצוי במתחם הענישה והולם את עברו התעבורתי של המבקש אשר כולל עבירות דומות של נהיגה במהירות מופרזת ( 8 במספר ).

אכן עסקינן בעבירה מסוג ברירת משפט שברירת המחדל היתה תשלום קנס, ואולם משהגיע ההליך לפתחו של בית המשפט על פי בקשת המבקש - הוא צפוי לסיכון וסיכוי באשר לתוצאות ההליך.

אין חסינות ביחס לעונש, בית המשפט אינו מוגבל בענישה לגובה הקנס, שנקבע בצו עבירות הקנס.

2

על בית המשפט לקחת בחשבון את מכלול שיקולי הענישה ובכלל זה את חלוף הזמן ממועד שנועד לתשלום הקנס המקורי ועד למועד גזר הדין, שיש לו ערך כלכלי, וכן את עברו התעבורתי המצדיק במקרה דנן הטלת עונש צופה פני עתיד להרתעה.

על עמדת בית המשפט העליון בסוגיה עיין : רע"פ 7223/06 (12.9.09) כב' הש' ס. ג'ובראן.

סיכומו של דבר הקנס שהושת לא רק שאינו חורג לחומרא אלא נוטה לקולא -בנסיבות גלגולו של ההליך לפתחו של בית המשפט, הולם את העבירה ועברו התעבורתי של המבקש.

באשר לפסילה על תנאי היא מידתית ונועדה כאמור להרתעה.

לאור האמור צודקת ב"כ המשיבה כשהתנגדה לבקשה וטענה כי אין עיוות דין.

הבקשה נדחית .

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ה, 22 יוני 2015, בהעדר הצדדים.