1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 26.12.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         ב"כ המבקש טען כי המבקש התכוון להתייצב לדיון על מנת לקבל יומו בבית המשפט אך איבד את הזימון ועל כן לא התייצב. כפר בביצוע העבירה וטען כי לא עשה שימוש בטלפון הנייד בזמן שהיה בתנועה, אלא בזמן עצירה ברמזור אדום. טען כי היו שני שוטרים באירוע, וכי פרטיו של השוטר הנוסף ששוכנע בצדקתו של המבקש אינם רשומים בדו"ח. טען כי השוטר לא תיאר בדו"ח את פרטי הטלפון הנייד, המספר, הצבע והסוג של הטלפון הנייד וכן כי לא רשם בדו"ח כי נשמר קשר עין רצוף עם ביצוע העבירה. טען כי השוטר השני שנטל חלק פעיל באירוע לא רשם מזכר, בניגוד לנהלים ולפסיקה. לאור האמור טען כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום לו עיוות דין חמור.

2

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אובדן או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין. טענה כי המבקש בסעיף 10 לבקשתו מודה בביצוע העבירה וכך גם בתגובתו בדו"ח ועל כן יש לדחות הבקשה על הסף.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הדו"ח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

בנסיבות כאן טוען המבקש כי הזימון לדיון אבד לו ולכן לא התייצב לדיון, אלא כפי שגם ציין ב"כ המבקש בסעיף 6 לבקשה, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

8.         יחד עם זאת, המבקש כפר בביצוע העבירה והעלה טענת הגנה לפיה עשה שימוש בטלפון הנייד בזמן עצירה ולא בעת שהרכב היה בתנועה. המבקש העלה טענות נוספות בדבר כשלים ראייתיים שנפלו לטענתו בחומר החקירה. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט, גם אם לפנים מ/שורת הדין, על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9.         סיכומו של דבר, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות ע"י המבקש בסך של 1,000 ₪, אשר ישולם על ידי המבקש עד ליום 15.5.18. לאחר התשלום יועבר התיק לעיוני לקביעת מועד הקראה.

            המזכירות תודיע לצדדים.

            לעיוני בהתאם.

3

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ח, 12 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.